הקלף החדש של בנט: המסר מאחורי המהלך של רה"מ לשעבר

כאשרנפתלי בנטנכנס לפוליטיקה בשנת 2012, הסלוגן שליווה את קמפיין הבחירות שלו בהבית היהודיהיה "משהו חדש מתחיל".14 שנים לאחר מכן, נדמה שגםבנט של 2026 היה מסכיםעם התיאור שנתן לעצמו בתחילת דרכו.

המפלגה החדשה שמקים ראש הממשלה לשעבר מסמנת שינוי פאזה משמעותי: לא עוד מפלגה מגזרית של הציונות הדתית, אלא רשימה שמבקשת למצב עצמה כמפלגת שלטון - כזו שפונה לקהלים רחבים ומדברת בשפה של מרכז-ימין ממלכתי.

המהלך מגיע על רקע סטגנציה מסוימת בסקרים בשבועות האחרונים. בנט אינו מצליח להתייצב מעל הליכוד, כפי שעשה לאורך זמן בני גנץ במהלך המלחמה, והוא טרם התבסס לחלוטין כאלטרנטיבה מובילה לבנימין נתניהו בגוש השינוי.

במקביל,גדי איזנקוטמצמצם פערים: מסקר לסקר ההבדל בין השניים קטן, וגם בשאלת ההתאמה לראשות הממשלה, בקרב מצביעי גוש השינוי, איזנקוט כבר עקף את בנט.

על רקע זה, צירופן של קרן טרנר ולירן אבישר בן-חורין אינו רק מהלך ליצירת תהודה תקשורתית, אלא ניסיון לבסס את בנט כאלטרנטיבה שלטונית ראשונה - במסגרת מפלגה כלל-ישראלית ולא מגזרית.

הבחירה לפתוח דווקא בשתי נשים מקצועיות, שקשה לשייך באופן מובהק למחנה אידיאולוגי מסוים, אינה מקרית. גם עצם שילובן מדגיש שינוי תדמיתי, במיוחד לנוכח קמפיין 2012 שבו נשים כמעט שלא הופיעו - למרות שאיילת שקדהייתה אז שותפה מרכזית לדרך.

בנט מבקש לשדר לציבור כי עבר שינוי והתבגרות: לא עוד פוליטיקאי המתמקד בנושאי התיישבות או זהות יהודית במערכת החינוך, אלא מנהיג שמבקש להוביל שידוד מערכות כולל במדינה. המסר מכוון כעת לקהלים רחבים - מהמרכז ועד ההתיישבות.

במובן זה, קרן טרנר מגלמת היטב את הקו שבנט מנסה להוביל: דמות ציבורית מהמרכז, בעלת ניסיון רב במגזר הציבורי, כולל כמנכ"לית תחתישראל כ״ץ, שמציגה עצמה כמי שנחשפה לליקויים במערכת ומבקשת לתקנם מבפנים. גם העובדה שבנט לא נרתע מהביקורת על כך שהתנדבה באחים לנשקמשקפת שינוי בגישתו, הרחק מפוליטיקה של בדלנות.

לצדה, לירן אבישר בן-חורין, לשעבר מנכ"לית משרד התקשורת, מביאה רקע שונה אך משלים: בת לעולים ממרוקו ומתוניסיה, ילידת מגדל העמק, שהגיעה ללימודי תואר שני בניו יורק. גם היא כיהנה קרוב לשני עשורים בתפקידים בכירים במגזר הציבורי, כולל תחתשלמה קרעי, אך פרשה לאחר שלדבריה נוכחה כי "ישראל לא מנוהלת". בשנה וחצי האחרונות הייתה שותפה מרכזית בגיבוש תוכנית "תיקון ישראל" של בנט והפכה לאחת הדמויות המרכזיות בהקמת המפלגה.

במקביל, גם איזנקוט וגורמים נוספים בזירה הפוליטית מאותתים לקראת הצגת רשימות חדשות. בעוד בנט מנסה לבסס מפלגת ימין-מרכז כלל-ישראלית, במחנה של איזנקוט שואפים להציג מסר דומה אך מובחן - מפלגה רחבה שתפנה בבירור לבוחרי גוש השינוי, לצד פנייה גם למאוכזבי הימין. איזנקוט גם נהנה מהילה ביטחונית ואמינה יותר מבנט, בתור רמטכ״ל לשעבר.

הפער בין השניים אינו רק אידיאולוגי אלא גם אלקטורלי: בנט מתחרה על קולות מהמרכז-שמאל לאיזנקוט, לפיד וליברמן, לצד מאבק על מצביעי הפריפריה ומאוכזבי הליכוד. בעוד בנט מציע אלטרנטיבה ימנית, איזנקוט מביא עמו מטען אישי וציבורי שונה - בנט אמנם היה ראש ממשלה, אבל הפר בעבר הבטחת בחירות מרכזית. איזנקוט לעומתו רקע מהפריפריה וזהות מזרחית, לצד היותו אב שכול.

המאבק על ההובלה בגוש טרם הוכרע, ונראה כי רק מהלך של איחוד באופוזיציה עשוי להביא לשינוי משמעותי. עד אז, צפויות המפלגות להמשיך ולהתחרות על מיצובן כאלטרנטיבה השלטונית - כל אחת באמצעות בניית זהות פוליטית מובחנת: בנט כמוביל קו ממלכתי-ימני רחב, ואיזנקוט כתקווה חדשה עבור מחנה השינוי.