תאריך הבחירות עדיין לא ידוע, אבל 2026 צפויה להיות שנה סוערת של מלחמה על כל קול. אלו יהיו בחירות גורליות אחרי טבח 7 באוקטובר, ומחלוקות רבות שקורעות את החברה הישראלית. על הפרק יעמדו נושאים עתירי משקל כמו ביטחון ישראל, האיום האיראני, גיוס חרדים לצה"ל, המהפכה המשפטית, וכלכלת המדינה.
תיעוד: שוטרים בקלפי בבני ברק בעקבות תלונות על זיופים (ארכיון) // קרדיט: ידיעות בני ברק
בעוד יש מי שטוען כי בני הנוער והצעירים של ימינו מנותקים, שטחיים וחיים ברשתות החברתיות, מלחמת חרבות ברזל הראתה שמדובר בדור של אריות, חיילים שנלחמו בחירוף נפש בשדה הקרב.
רבים מהחיילים לא זכו להצביע בבחירות האחרונות לכנסת, שכן אלה התרחשו עוד כשהיו קטינים. כעת גם הם, ורבים מהצעירים והתלמידים שיחגגו 18, יקבלו זכות בחירה וייצאו להצביע.
ביניהם נמצאים גם חניכי המכינות הקדם־צבאיות, שמנצלים את השנה לפני השירות הצבאי לתרומה לחברה. הם מגיעים מאזורים שונים בארץ, מאוכלוסיות מגוונות של החברה הישראלית, מרכז ופריפריה, דתיים, חילונים, מיעוטים, ועוד. לפני שהמפלגות מחממות מנועים ויוצאות בקמפיינים של הכפשות והבטחות - שמענו מה דעתם.
דרור לביא (18) מעין השופט
"להצביע למישהו שבא לעבוד למען טובתה של המדינה"
"אני לא אוהב את המצב במדינה כיום", אומר דרור לביא (18), חניך במכינת אדרת (שלוחת עיינות), שבה פועלים זה לצד זה בנים, בנות, דתיים וחילונים. "המצב גרוע, השיח בחברה וההתנהגות של פוליטיקאים מסוימים - זו לא הדרך שבה אני חושב שצריך להתנהל, לא בכנסת ולא בממשלה".
השנה הוא יבחר לראשונה. "עברנו פה טירוף של כמה מערכות בחירות, וכולם כבר שבעים ממערכות בחירות", הוא אומר, "אבל אני חושב שזה כן עניין חשוב. תמיד מרגש לעשות דברים בפעם הראשונה, בטח להצביע בבחירות ולהיכנס 'רשמית' להיות אזרח ישראלי. הכי מעניין אותי זה להפסיק את הפילוג והקיטוב, שאנשים יחזרו לדבר אידיאולוגיה ופחות שנאה לאור כל המילים שנשמעו בשנים האחרונות. זה משהו שלי אישית מאוד מציק, האופן שבו מקטלגים אנשים. השיח בפוליטיקה מחלחל גם לציבור.
"הדבר השני שחשוב לי זה שיהיו פוליטיקאים שידאגו לציבור המשרת את המדינה, שיראו בזה ערך עליון וייטיבו עם הציבור המשרת - חיילי צה"ל ומילואימניקים. צריך חוק גיוס כמו שצריך, באמת לגייס את כולם. צריך לשלב גם חרדים וגם ערבים בחברה הישראלית - הרבה יותר ממה שקיים כיום. אני רוצה להסתכל על נבחרי הציבור ולראות אנשים שבאמת טובת המדינה עומדת לנגד עיניהם ולא כל מיני שיקולים אישיים".
את הבחירה יעשה לא לפי נושא ספציפי כמו כלכלה או חינוך: "אני פחות מסתכל פר־נושא, יותר מעניין אותי להצביע למישהו שאני באמת חושב שבא לעבוד ובא לדאוג, ומה שעומד לנגד עיניו זו טובת המדינה. ההרגשה כיום היא שיש הרבה חברי כנסת שהכל אצלם זה רק פוליטיקה, רק לשבת על הכיסא. הם חושבים איך לפלג כדי להגדיל ולצמוח מזה, ויש אפס חשיבה על מה טוב למדינה. בסוף, רק ביום האחרון אני באמת אחליט במי אבחר".
טל מורשת (18) מרמת הגולן
"צעד נוסף ברמת המעורבות שלי"
טל מורשת (18) מאבני איתן, מושב דתי־לאומי בדרום רמת הגולן, היא חניכה בשלוחת קבוצת יבנה של מכינת "צהלי". "בשנתיים האחרונות היינו עסוקים מאוד במה שקורה בחוץ, במלחמה. עכשיו הגיע הזמן לעסוק בתיקון של פערים חברתיים בחברה, באחדות, בטיפול בנפגעי המלחמה. השינוי צריך להיעשות גם בשיח. השיח כיום ברשתות החברתיות ובתקשורת הוא מפלג ומתסיס, ואני מאוד מקווה שהוא ישתנה. ביומיום, כשאני פוגשת חברות שלי או אנשים אחרים במסגרת המכינה, הרוב הגדול מדבר בהיגיון ובשיח מכבד".
לטל יש גם מסר לפוליטיקאים: "זה הגיוני שכל פוליטיקאי ינסה לקדם את האידיאולוגיות הפרטיות שלו ושל הציבור שהוא מייצג, אבל מאוד חשוב שהשיח יהיה מכבד, שתהיה אכפתיות אמיתית לגורל של העם, כל העם - גם אם קבוצה מסוימת לא בדיוק באותה דעה או תחת אותו מגזר שאותו הפוליטיקאי מייצג. אני רוצה שבסוף מי שייבחרו להנהגה הבאה יהיו אנשים שאני אוכל לשאוב מהם השראה, ושיהוו קודם כל דוגמא אישית טובה".
על כך שתצביע השנה בפעם הראשונה: "מרגש, כי זה עוד צעד ברמת המעורבות שלי במדינה. אם עד עכשיו בילדות ובתיכון הייתי עסוקה יותר בלשמוע ולדבר, עכשיו זה שלב של השפעה מעשית. אני מקווה שבהמשך ההשפעה תגדל ולא תסתכם רק בפתק בקלפי. אני לא יודעת אם להפוך לפוליטיקאית, אבל השאיפה היא לפעול לעתיד טוב יותר".
היא מגיעה מהציבור הדתי־לאומי שבימים אלה עוסק לא מעט בשירות צבאי של נשים: "בציבור זה מדובר רבות על האחדות ועל כל ישראל אחים, וזה משהו שמאוד־מאוד בוער בי. אני הולכת להתגייס לחיל החינוך, אבל אני חושבת שבנות לוחמות זה מדהים. שכל אחת צריכה לשאוף לשירות הכי משמעותי שהיא יכולה לתת, כל אחת במה שמתאים לה ולאופי שלה".
"מעכשיו זה לא הכל רק דיבורים - עכשיו אני והקול שלי מתחילים להשפיע"
עלי אבו־רוקן (18) מכפר עספיא
עלי אבו־רוקן (18) מהמועצה המקומית הדרוזית כפר עספיא הוא חניך במכינת כרם־אל שבכמחצית מחניכיה הם בני העדה הדרוזית, והיתר יהודים. "אני מתרגש מהבחירות לכנסת, כי מעכשיו זה לא הכל רק דיבורים - עכשיו אני מתחיל להשפיע. הקול שלי מתחיל להשפיע. הנושאים שהכי מעסיקים אותי ביומיום הם שוויון זכויות, כלכלה ויוקר המחיה. חשוב לי שהמדינה תשקיע יותר בצעירים, בחינוך, בהזדמנויות שוות וביכולת של כל אחד להתקדם, בלי קשר לאיפה שהוא גדל.
"אני עדיין לא יודע למי אצביע, אני עדיין חוקר ושומע. גם בבית שלי וגם במכינה עוסקים בפוליטיקה, בערכים. מדברים על זה ואנחנו גם פוגשים פוליטיקאים מכל גוני הקשת. אני מאמין שגם אתייעץ עם המשפחה שלי לפני שאצביע. לא הייתי רוצה להיכנס לפוליטיקה, אבל מאוד הייתי רוצה להשפיע בכל מיני דרכים, ואני חושב שכל הצעירים יכולים לתרום באמצעות גיוס לצה"ל, שירות לאומי, התנדבות".
עלי אוהב לשחק כדורעף, הוא גולש גלים ואוהב את הטבע. "בצבא אני רוצה להיות עתודאי וללמוד הנדסת חשמל, ולצד זה חשוב לי לתרום, להתנדב ולעזור לזולת, למשל באמצעות פרויקט שמחלק בגדים למשפחות מעוטות יכולת".
בעוד שהפוליטיקאים וברשתות החברתיות רבים אחד עם השני, עם גילויי שנאה וגזענות, המכינה כרם־אל שנמצאת בדליית אל־כרמל מביאה משב אחר: "עצם העובדה שאנחנו חיים ביחד 24/7 זה מה שגורם לנו להכיר אחד את השני באמת ומעצים את ההיכרות בין קבוצות שונות בחברה הישראלית", אומר עלי. "אני חושב שזה מאוד נחוץ לחברה שלנו, כי אנשים כל כך מפחדים מהאחר וזה גורם להם לא להכיר באמת".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו