מאבד את היתרון? הצעד של גולן עלול להרחיק את בנט ואיזנקוט

בפוליטיקה, במיוחד בישראל, הציבור מחפש מנהיג, לא "צוות מחאה". הצטרפותם היום של מנהיגי המחאה נגד הרפורמה המשפטית ונגד חוק ההשתמטות, משה רדמן ועמי דרור, למפלגת הדמוקרטים היא גימיק שעלול להתברר כמסוכן עבור יאיר גולן ומפלגתו.

אין עוררין על הכישורים המוכחים של השניים: יכולת הנהגה, הובלה, סיבולת, יכולת ורבלית. לעמי דרור גם יכולת כתיבה חדה ומושחזת, לעתים מושחזת מדי. לשניים יש גם זיהוי חזק, אפילו חזק מדי, עם מחאת ההייטק ועם האליטות.

הם מזוהים עם ציבור חילוני, תל־אביבי, שרוצה את הקפה ההפוך שלו עם חלב שיבולת שועל רותח והרבה קצף. הם חלק מציבור מבוסס, בלי קשר למקום שבו נולדו - רדמן בלוד ודרור באשקלון. הם שני פריפריאליים, אבל בתצורה הנוכחית שלהם הם מבריחים את מצביעי הפריפריה.

לקראת הבחירות הקרובות מצביעים הסקרים על כך שההתלבטות כיום היא בקרב מסורתיים ותושבי פריפריה. חלקם איבדו בית פוליטי ומחפשים תחליף. אחרים מחוברים עדיין לליכוד, אבל מבינים שהגיעה העת להחליף, ולא מוצאים דמות להזדהות איתה. הצטרפות רדמן ודרור רק מרחיקה אותם ומחזקת את דימוי השמאל, שממילא דבק ביאיר גולן.

הקצנה תדמיתית של השיח

בסופו של דבר, "הדמוקרטים" הם גלגול של "מפלגת העבודה". מפלגה ששמה את ביטחון ישראל במקום הראשון, דאגה לרווחה ולחלש, לשוויון, והושיטה יד לשלום לשכנינו. כשהדגלים הללו הונפו, מפלגת העבודה זכתה באמון הציבור. כשהדגלים הללו הוסתרו, המפלגה החלה לאבד מנדטים עד ששמה הפך לנטל והוסב ל"הדמוקרטים".

החוזקה של המתמודדים החדשים הוא בהקצנה תדמיתית של השיח: "או אנחנו או הם". כשדמויות כאלה מזוהות כעת עם "הדמוקרטים", גולן עלול להיתפס כפחות ממלכתי ופחות מתאים למי שמחפש "קואליציית איחוד" או הנהגה מרגיעה. זה עלול להרתיע את בנט או את איזנקוט מצירופם לקואליציה עתידית.

אחרי הכל, יאיר גולן, שקיבל מפלגה עם ארבעה מנדטים שבקושי עברה את אחוז החסימה, מעוניין לפנות למצביעי מרכז מתונים. למאוכזבי לפיד וגנץ. חבירה מהסוג שהוצגה אתמול מרחיקה מצביעים שמחפשים יציבות וקואליציה שמסוגלת לשלוט, ומחזקת חשש מתסמונת "מדינת מחאה", ותאפשר למפלגות השינוי לנגוס במצביעיו.

כאמור, לא רק מפלגות המחנה שלו יתקפו אותו. גם הימין ישתמש בהצטרפות ראשי המחאה כדי למסגר את גולן כחלק ממחאת קפלן, המשוקצת בעיני בוחריהם, ולטעון: אם תצביעו גולן תקבלו שמאל, אנטי־פריפריה.

מדובר בדמויות חזקות, מובילות, עם יכולת הובלה וארגון מוכחים, מה שיוביל לבלבול. כשהדמויות סביב מועמד חזקות מדי, עלול להיווצר רושם שהוא לא מוביל קו עצמאי. כמו כן, אין להם בעיה לארגן מפקד רציני ולדרוס את חברי הכנסת המצוינים של המפלגה.

עם זאת, יש לומר גם מעט בשבחו של הצעד, כי בניגוד למפלגות אחרות, "הדמוקרטים" פותחים את הדלת בלי חשש מהצטרפות דמויות חזקות. הם משדרים לקהל שבעוד אצל האחרים יש סטגנציה, אצלם יש מצטרפים איכותיים. וזו רק ההתחלה, אמר לי אתמול בכיר במפלגה, כי בקרוב יודיע גולן על מצטרפים נוספים.