בניגוד לקטאר, הוא באמת מורכב: מה היריבים מפספסים בנתניהו?

להיגמל מאובססיית נתניהו

בלי להרגיש, לאט־לאט חלחל שיח אינפנטילי ומסוכן במיוחד לשיח הישראלי: אם זה עוזר לנתניהו, זה רע, אם זה מזיק לנתניהו - זה נפלא. טראמפ לוחץ על ישראל? טוב. תובעים אותו בהאג? עוד יותר טוב. "מלחמת התקומה" עוזר לביבי? אנחנו נגד. ביבי מסתכסך עם קטאר? געוואלד, הם מתווך חשוב בעסקת חטופים. שערוריית קטארגייט נחשפת? הם אויבים, זאת בגידה. אין בחירות? הן בדרך להתבטל. יש בחירות? בטח יזייפו אותן. נתניהו לא מחזיר את החטופים? הוא רוצה שימותו. הוא מחזיר? זה בגלל טראמפ, הוא בכלל הפריע.

כרגיל, הפוליטיקאים מפספסים. נתניהו, בניגוד לקטאר, הוא באמת מורכב. הציבור סומך עליו בנושאי ביטחון, וחושב שהוא אסון לאחדות העם. הוא מביא יותר מנדטים מכל מפלגה אחרת, ועדיין מרגישים שהמדינה תחתיו לא מנוהלת. הציבור חושב שהוא צריך ללכת כי הוא יותר מדי זמן בתפקיד, ועדיין לא מסמן אלטרנטיבה מובהקת, אלא ברירות מחדל לא רעות.

הבן שלי כבר עבר את הגיל שהייתי בו כשנתניהו נבחר לראשות הממשלה, ובמובן מסוים גם היחס לנתניהו הוא כמו להורה מבוגר: שנים אנחנו משליכים עליו באובססיה את הפחדים, הכעסים והחשבונות הפתוחים מהילדות - במקום להתבגר ולפתור אותם. אז הנה הימור: כשנתחיל להתייחס אליו כמו לפוליטיקאי, עתיר יתרונות וחסרונות - הוא ילך.

להצביע למי שיקדם מה שחשוב

מה לעשות, אף אחד לא הולך לקלפי עם טבלת אקסל, וכל ניסיון להפוך את הבחירה לתמהיל של היגיון מביא להצבעה אמוציונלית עקומה. אז הנה דוגמה: רוצים לגייס את החרדים והערבים? תצביעו רק למי שזאת האובססיה שלו. שימו לב לסקופ: ממשלת משרתים צריכה להיות מוקמת ממפלגות שהציבור שלהן, ובכן, משרת. כמה מהפכני. מישהו באמת חושב שמנסור עבאס יתמוך בממשלה שתגייס ערבים לשירות חובה אזרחי? שנתניהו יגייס חרדים בממשלת ימין על־מלא? מי שמחויב לגושים הישנים והכושלים - לעולם לא יביא לשוויון בנטל, פשוט כי יש לו משימות דחופות יותר.

אבל מי שיסכים להקים מחנה של מפלגות משרתים, עם בנט ונתניהו, סמוטריץ' וליברמן, גולן ויועז הנדל - יחד - רק הוא יפחית את הימ"מים שלכם. עצמתם עיניים? התגייסתם לצבא הפוליטיקה הישנה. זה ייגמר בצו.

להפסיק להתכונן למלחמה הקודמת

ביום רביעי שוחחתי עם רוביק דנילוביץ', האנרג'ייזר מהדרום. "נתניהו מדבר עם טראמפ על 60 אלף כלי נשק לחמאס? בדרום יש כבר 100 אלף", הוא זעק. "הם מוברחים ברחפנים, מחומשים כמו צבא". צריך להגיד את זה באופן ברור: הטבח הבא בדרך לנגב. ועדת החקירה הבאה לא תצטרך להזיע אפילו. רוביק וראשי רשויות הגישו כבר אחרי "שומר החומות" תוכנית הוליסטית לפיתוח הדרום. שלושה ראשי ממשלה קיבלו את התוכנית, דבר לא נעשה.

"פעולות בן גביר הן לא הפתרון, הן בקושי פלסטר", מסביר דנילוביץ', "צריך תוכנית שמשלבת את כל הגורמים יחד. השב"כ לצד משרדי החינוך והביטחון הלאומי, האוצר והקליטה. להביא שני מיליון עולים לדרום כדי לשנות את הדמוגרפיה, לשלב את הבדואים בחינוך במקום שילכו ללמוד הסתה בחברון ובירדן. לתת מקלות וגזרים. לפתח סל תמריצים לנגב - למשל, להפסיק את המחיר למשתכן בשרון ולהביא אותם אלינו. לצייר מטרה ולכוון אליה את כל החיצים". הוא קורא לזה תכלול האירוע, אפשר לקרוא לזה גם מנהיגות עם חזון.

הבעיה היא שבישראל 2026 אם לא גוזרים סרטים - לא עושים. טווח הפעילות הוא כאורך הקדנציה, טווח ארוך זה לחלשים. אנחנו מתכוננים למלחמה הקודמת, לא למדנו כלום.

להפנים שאין לנו לאן ללכת

בדבר אחד יאיר גולן צדק. יש תהליכים שמזכירים את שנות ה־30. הוא רק התבלבל במאה שנה. ביקרתי השבוע בחנות הספרים הענקית בדואומו מילאנו. מדף שלם של ספרים אנטישמיים קיבל את פניי בכניסה, מהאדרת חמאס ועד קריאה לחיסול ישראל, שנאה, אפרטהייד וכל הג'אז הזה. בין הכותרים, לא נגענו: "להחרים את ישראל", "הכלא הגדול בעולם", "ג'נוסייד" ו"הסוף של ישראל". ההכנסות מהספרים קודש לתרומה למען גזה.

היהודים הם תמיד הקורבנות הראשונים. כשיפרצו פרעות מילאנו, נקווה שהאש תדלג לפחות על המדף הזה בחנות - בסוף גם הם יצטרכו אנדרטה לזכור איך הכל התחיל.

בינתיים, אנחנו צריכים לזכור שאף אחד לא מחכה לנו בחוץ. יש יותר סיבות לבוא לפה מאשר לצאת מכאן. 3,500 מתיישבים חדשים בעוטף עזה אחרי הטבח כבר הבינו שאין לנו לאן ללכת. ואם נשכח, תמיד יש לנו לפחות 6 מיליון תזכורות.

לברך על הנס

לא הייתם אמורים לקרוא את הטור הזה. אם אתם גרים בצפון, כוח רדואן תכנן לכבוש את היישוב שלכם, הייתם היום לבנונים במקרה הטוב. אם אתם גרים בתל אביב, איראן שיגרו לעברכם את המתקפה הבליסטית הגדולה בהיסטוריה, אתם כאן בפוקס. אם אתם גרים בדרום, הייתם בטווח הטבח של חמאס עד לפני שתי דקות. הוא לרגע הצליח, אבל התאוששנו בזמן.

העניין הפעוט הוא שהם תכננו את המתקפה הזאת בכל הזירות במקביל. שעות הפרידו בין תום הממלכה השלישית לבין הקריאה שלכם את הטור הזה במדינה יהודית ריבונית. בינתיים, רוב המתכננים בר מינן, ואתם עם הקפה בצד השני של הדף.

עכשיו צריך רק להחליט שאנחנו לא מוכנים עוד שיקרו לנו קסמים. שיחרימו אותנו באירוויזיון, רק שלא יהיו עוד יובל רפאל. שירחיקו אותנו מפסטיבל סרטים, אבל שלא נהפוך לנשיונל ג'יאוגרפיק. ברוך שעשה לנו נס במקום הזה. שנה אזרחית מהממת שתהיה.