בוויקיפדיה מגדירים דז'ה־ווּ כ"תופעה שבה אדם מרגיש כאילו התנסה כבר בעבר במצב המתקיים בהווה". בישראל אפשר לקרוא לזה ועדת החוץ והביטחון.
יותר מ־40 דיונים ערך יולי אדלשטיין בעניין חוק הגיוס. המבנה של הדיונים הפתוחים הוא די קבוע: ח"כים באים להצהרות פתיחה, או יותר נכון לתת סינק שישמש אותם בראיונות וברשתות החברתיות, הרוחות מתלהטות, נציגים משלל ארגונים רוצים לדבר, ראש הוועדה מנסה לעשות סדר, מישהי מדברת מדם ליבה, זווית מקצועית של קצין בכיר או משרד ממשלתי, עוד קצת דברים של ח"כים שנכנסו באמצע, עוד כמה דברים של אורחים שלא הספיקו. סוף.
הדיון הראשון במתווה חוק הגיוס בקדנציה של בועז ביסמוט לא היה שונה. תחושת דז'ה־וו מדיונים קודמים. זה התחיל בליטרת תשומת הלב של האופוזיציה - רם בן ברק התמקד בסירוב של ביסמוט לפגוש את נציגי "אחים לנשק", אלעזר שטרן עם רבע פרובוקציה של הליכה דרמטית לכיוון ביסמוט והטחת כמה דפים בפניו, התנצחות של שטרן עם ינון אזולאי מש"ס וצעקות "תשתוק משתמט".
אחר כך הגיעו אנשי הארגונים הצודקים. מאות ימי מילואים, קושי אדיר בבית, ויתור על קריירות. זעקה אחת, צודקת במיוחד, השמיעה אמונה, אשתו של לוחם מילואים שמחזיקה תינוקת קטנה בת שנה. אמונה מתקוממת על עצם המחשבה לתת פטור לחרדים: "אף אחד לא שאל אותנו!", היא מצביעה על בעלה שיושב בחדר וזועקת, "הוא תכף הולך לעוד שלושה חודשים! אף אחד לא שואל אותי אם זה מותאם לאורחות חיי, אם זה מותאם למה שאני רוצה לעשות, אם זה מותאם לתוכניות שיש לי עם הילדים. מה זה הדבר הזה? עם מי דיברו פה לפני שגייסו אותו?". היא זוכה למחיאות כפיים.
במהלך הדיון ניסו אתמול הנוכחים להבין לאן זה הולך, האם מדובר בדיון ראשוני? האם הכל מתחיל מההתחלה? האם כל הדיונים הקודמים שנערכו על החוק לא היו רלוונטיים?
"דיון התנעה"
ההערכה היא שהדיון הוא יותר "דיון התנעה" מחדש של החוק. תא"ל שי טייב, ראש חטיבת תכנון וכ"א בצה"ל, כבר ותיק בדיונים האלה. הפעם הביא כמה נתונים עדכניים חשובים: כפי שפורסם לאחרונה ב"ישראל היום", בצה"ל סיכמו את גיוס החרדים בשנת 2024 (הערכה לא סופית אך יותר מדויקת, שנתון הגיוס מתייחס מחודש יולי עד חודש יולי) בכ־2,940 חרדים.
הבשורה הטובה היא שמדובר בעלייה של עשרות אחוזים מהמספר הידוע של כ־1,800 חרדים שמתגייסים בשנה. הבשורה הרעה היא שמדובר במספר רחוק מאוד מהיעד שהוצב לשנת 2024 – 4,800 מתגייסים, ורחוק מאוד מהצורך המבצעי של הצבא - כ־12 אלף לוחמים.
הצעדים שננקטו נגד החרדים מעניינים לא פחות. מתוך 24 אלף צווים שנשלחו בתקופה הראשונה לשליחת הצווים, שבמסגרתה עבר מספיק זמן כדי להגיע לצעדים מתקדמים נגד אלו שלא התייצבו, עולה כי 6,300 קיבלו צווי 12 (למלש"ב שלא התייצב אחרי חודש צו הגיוס עשוי להפוך לצו מעצר), 2,500 הוכרזו משתמטים ו־5,500 נמצאים תחת פקודת מעצר.
כל אחד מהצדדים יכול לקחת מהמספרים את הנתון שאותו הוא רוצה להוכיח. תומכי החרדים יאמרו שיש שינוי והוא בתחילתו, הזועמים על אי־גיוס חרדים ישתמשו באי־העמידה ביעדים ויאמרו שלשם בדיוק הולך חוק הגיוס. ביסמוט אומר: "אני אעביר חוק שיגייס במספרים שלא היו כמותם, בעזרת סנקציות מדודות ובלי לשפוך את התינוק עם האמבטיה". האופוזיציה, מצידה, תתמקד בפטור המעשי שחוק גיוס ייתן לאחוז גבוה מלומדי התורה.
אבל האמת היא שחוק הגיוס הוא רק הפרוצדורה. הצד המהותי הוא שצריך לשפשף את העיניים ולא להאמין שאחרי 7 באוקטובר, אחרי 898 נופלים במלחמה, אחרי מאות ימי מילואים, היה מצופה מההנהגה החרדית לתת יד, לומר ולפעול כך שלפחות מי שלא לומד - שיתגייס לתת יד.
בפועל, הציבור החרדי יוצא להפגנות, מנהיגיו הפוליטיים מתבטאים בחוסר אחריות, רבניו מורים לקרוע צווי גיוס והולכים לכלא הצבאי לחזק משתמטים. הכל הפוך.
במצב כזה החקיקה צריכה להתמקד רק בדבר אחד - הכל למשרת ואפס למשתמט. ייתנו - יקבלו, לא ייתנו - לא יקבלו. זה גם משפט שמוכר היטב לראש הממשלה: זה עבד בעבר עם קיצוץ קצבאות הילדים, זה גם הגיוני וגם צודק. אם זה לא יקרה, נמצא את עצמנו בדז'ה־וו בלתי נגמר לעוד שנים ארוכות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו