יאיר גולן מציג: תיאטרון של חוסר אחריות

יאיר גולן, אלוף במילואים וראש מפלגת הדמוקרטים הוא דמות ציבורית שמעוררת רגשות עזים בקרב הציבור הישראלי. מצד אחד, הוא נחשב לקצין אמיץ שהקדיש את חייו לשירות המדינה. מצד שני, התבטאויותיו חריפות ומעוררות מחלוקת. הן מציבות אותו בלב סערות ציבוריות ופוליטיות וכמות ההאדרה העצמית שלו עברה בעיני את גבול הטעם הטוב. האיש לא מפספס הזדמנות להזכיר לנו, שוב ושוב, שהוא נלחם ב-7 באוקטובר. לעומת "גיבורי המקלדת" שמעיזים, רחמנא ליצלן, לבקר אותו.

אז ננשום רגע. כן, ייאמר לזכותו של יאיר גולן שלקח נשק ונסע דרומה. לא דבר מובן מאליו, בעיקר אצל מי שאינו בשירות פעיל. זה יותר ממה שעשו אלפי אחרים, בוודאי. אך מכאן ועד הפיכתו למטכ"ל של איש אחד — המרחק רב.

לאחרונה מופיעות עדויות לא פשוטות: קב"ט מתחם נובה טוען בפשטות – הוא כלל לא ראה את גולן שם. לא בזמן הלחימה, לא אחריה. האם מדובר בטעות? בזיכרון סלקטיבי? האם מדובר בעוד ניסיון להלביש על עצמך עלילה הירואית? קשה לדעת, אני נוטה להאמין ליאיר גולן. אבל מה שבטוח הוא שגולן יודע לנכס ערכים: אני לחמתי, אני הגנתי, אתם ישבתם לבטחה בממ"דים (מעל הבמה בשדרות) לייצר נרטיב מושלם. בדיוק בזמן.

הבעיה היא לא בכך שהוא מספר. הבעיה היא מה הוא אומר. האיש, שאהבת האדם שלו באה לידי ביטוי בינואר 2022, כינה את מתיישבי חומש "תתי-אדם",כינוי שבו השתמשו הנאצים כלפי מי שאיננו נמנע על הגזע העליון הארי. אמירה זו זכתה לביקורת חריפה מכל קצוות הקשת הפוליטית. גולן הסביר מאוחר יותר כי התכוון לפורעי חוק, אך רבים ראו בדבריו הכללה מסוכנת ופוגענית. הוא לא היסס לפני ה-7 באוקטובר, לא נרתע להציע סוג של "דיאלוג" עם החמאס וכיום תוקף בחמת זעם את מהלכי הממשלה במימון קטארי שהובילו לפיאסקו.

נכון, מותר ואפילו חובה לבקר את הממשלה. מותר לטעון שהיא נכשלה, שהיא מושפעת מאנשים קיצוניים. אני עצמי סברתי וסובר כך לא מעט, אבל יש רגעים בהם הביקורת חוצה קווים, נהפכת לתיאטרון של חוסר אחריות. כאשר איש ציבור בכיר מאמץ את נרטיב האויב ומניח אותו על מגש של כסף לתעמולה אנטי-ישראלית — האמירות שלו חסרות אחריות ברמות שמטילות צל כבד על שיקול דעתו ויתרה מכך על ביטחון כל חייל ישראלי שיצא לחופשה בחו"ל, מסכנות קהילות יהודיות שלמות ועל כל יהודי שעדיין מעז להסתובב  באירופה. דבריו מזינים את נרטיב השקר של שונאינו כאילו היה קייטרינג חופשי להפצת שנאה. זו כבר לא דעה. זו סכנה.

אבל אולי, רק אולי, נזכור למה בכלל יצאנו למערכה הזו, ומי עומד מולנו: ארגון טרור רצחני שעומד בראש " מדינת עזה" שבאמנה שלו כתוב השמדה. עשרים שנה הוא חינך דור שלם לשנאה טהורה. והטמיע בה את תפיסתו. בואו לא נטמון ראשינו בחול. "מדינת עזה" תקפה ופרצה לתוך ישראל וביצעה את הטבח המחריד ביותר בתולדות האנושות אחרי מלחמת העולם השנייה. מעדויות החטופים אין – אין – עדות אחת של חמלה מצד "עזתי מתון". לא היה שינדלר בעזה. אפילו לא שינדלר אחד .

אף אחד בצהל לא הורג תינוקות או חפים מפשע לא כמקצוע ולא  כתחביב, ההוראות מאוד מדוקדקות וחמורות וטוב שכך. גם "הרג" המשפחה השבוע התגלה כפייק של החמאס.

צה"ל מתגלה השכם וערב כצבא עם קוד מוסרי שהוא בגדר נס בזירה הבינלאומית.  אף צבא בעולם לא נוקט צעדי זהירות כמונו . רק צריך להציץ בהיסטוריה העקובה מדם של כל המבצעים האמריקאים והבריטים באפגניסטן עיראק סוריה ושל נא"טו בסרביה ותראו את ההבדל.  או הרוסים שהחריבו את גרוזני עד שלא נשאר בית אחד על תילו. צהל מקדיש מאמצים בלתי נתפסים לצמצם פגיעה בבלתי מעורבים – לעיתים במחיר חייהם של לוחמינו. צבא אחר כבר מזמן היה משטח את עזה מבלי למצמץ,. כל פעולה מלווה בשיקול דעת ובדיקות, ומאמצים אדירים נעשים כדי למנוע פגיעה באזרחים – שהחמאס רואה בהם כלים חד פעמים לשימוש וזריקה.

אבל כל זה מתגמד מול רצון עז של חלק מאנשי הרוח, גנרלים לשעבר ופעילים מהשמאל הרדיקלי – לשחק את תפקיד הכובש המתייסר. במקרה של יאיר גולן, זה כבר נהפך לגרוטסקה פוליטית.

הנרי קיסינג'ר, אמר: "הטרגדיה של הפוליטיקאי היא שהוא לעולם אינו יודע מתי להפסיק לדבר – גם כשהשתיקה הייתה עושה אותו לגיבור." אז אולי, רק אולי, הגיע הזמן שפחות נדבר על יאיר גולן – ויותר על יא יא יאיר, מניר עוז שנחטף ונרצח , ולא שרד לספר על גבורתו ב7 באוקטובר.