הממלכתי מול המגלומן: ראש הממשלה נגד ראש השב"כ

המאבק המשפטי והציבורי על פיטורי ראש שב"כ רונן בר או מניעתם, לא מתחיל ולא מסתיים בעניין הפרוצדורלי והרשמי של סמכות הממשלה והעומד בראשה לפטר ראשי ארגונים ממלכתיים. משמעות המאבק הזה על גורלה של מדינת ישראל כולה, הוא כבד בהרבה.

על מה אין ויכוח? שב־7 באוקטובר התרחש הטבח הנורא בתולדות המדינה כתוצאה ממחדל מודיעיני ומבצעי עצום, ומכישלון מנהיגותי עצום יותר. שכל מי שעמד בראש ארגון מודיעין או ביטחון במועד זה, וכל מי שעמד בראש הממשלה או כיהן בה, חייב לקבל אחריות ולהתפטר. שהמדינה, על נבחריה ומנגנוני הביטחון שלה, נכשלה בהגנה על אזרחיה.

משכך המצב, כבר למחרת נטלו אחריות גם הרמטכ"ל וגם ראש שב"כ. מפכ"ל המשטרה סיים מזמן את תפקידו, הרמטכ"ל פרש וראש מרחב דרום בשב"כ עזב. ראש שב"כ הודיע שיתפטר בחודש מאי הקרוב, לאחר פרסום התחקירים הפנימיים בשב"כ - שאכן הודו באומץ בכישלון הארגון לתת התרעה מלאה ומדויקת על האירוע המזוויע שהתרחש, אך גם הצביעו על אחריות הדרג המדיני למחדל עצום זה.

במקביל לאלו - ולהתנהלות השערורייתית של הממשלה והעומד בראשה, ואי־קבלת אחריות מצידו למחדל - המשיכה הממשלה להתנהל ברשלנות מזעזעת, תוך שהיא פוגעת בביטחון המדינה, בכלכלתה, ברווחת אזרחיה, בהפרדת הרשויות שבה, בבתי המשפט, בייעוץ המשפטי, בצה"ל ובמפקדיו, בשב"כ ובמנהליו, ובציבור הישראלי בכלל.

לכל אלו נוספה חקירת קטארגייט הקושרת לכאורה בין לשכתו של בנימין נתניהו לקטאר, ומריחה לכאורה כמעשים חמורים ביותר. ופתאום עכשיו נהיה דחוף מאוד לנתניהו לפטר את בר ולא להמתין להתפטרותו. צירוף מקרים או מעשה מכוון?

על הפרק: הדמוקרטיה

על מה יש ויכוח? על טוהר כוונותיו של רה"מ במהלכים שהוא מבצע, על כשירותו הנפשית, השכלית והמנהיגותית להמשיך לנהל את ענייני המדינה בצורה מושכלת, ולראות את אינטרס המדינה לפני האינטרס האישי שלו ושל ממשלתו הכושלת בתולדות המדינה.

על פי נתניהו, פיטורי ראש שב"כ מגיעים בגלל חוסר אמון בו, תוך אמירות מופרכות על כך שהמשך כהונתו פוגע בביטחון המדינה. זאת, לאחר שחודשים ארוכים הצהיר נתניהו שיש לו אמון מלא בשב"כ ושהוא גאה בהצלחותיו. אז נעשה סדר בדברים.

מהצד האחד ניצב בר. איש ישר, אמיץ, מקצועי וממלכתי, ששירת כל חייו את ביטחון המדינה וקצר הצלחות רבות, אך עמד בראש הארגון באירוע הנורא. מייצג את ישראל השפויה, הדמוקרטית, הממלכתית.

מהצד השני ניצב נתניהו. הוא מייצג את הממשלה הכושלת בתולדות המדינה, את הטירוף המנהיגותי המגלומני, את היעדר המקצועיות והממלכתיות, ואת התהליך לביטול ישראל כדמוקרטית ופלורליסטית.

זה מה שעומד על הפרק, ומול הכרעה זו ניצב בג"ץ. ההחלטה ההגיונית היחידה חייבת להיות מניעת יכולתו של רה"מ לעסוק בנושא, ואפילו קביעה על אי־כשירותו לשמש עוד בתפקיד. לא נשאר הרבה לחיסול הדמוקרטיה והמדינה. אנחנו מאוד קרובים לכך, והשלמת פיטורי בר תקרב אותנו פסע נוסף לעבר התהום שממנה לא תהיה חזרה.