הימים שאחרי 7 באוקטובר היו נוראים; מספר ההרוגים הגבוה, האכזריות של מפלצות חמאס, האובדן הכבד, הילדים, ההלוויות, הפצועים, ההרס ובעיקר חוסר האונים מול אויב בכפכפים.

הדם רתח, התחושה הפנימית המיידית היתה להצביע על האשמים ולסלק אותם. נתניהו וממשלתו היו על המוקד, ואפילו עיתונאים בכירים המזוהים עם הימין אמרו שאחרי אירוע כזה הממשלה לא תוכל להמשיך. שלושה שרים סיפרו בשיחות סגורות שהם שוקלים להתפטר בשל גודל המחדל, וגם בסקרים הליכוד צנח צניחה חופשית.

בדצמבר בשנה שעברה הליכוד היתה בשפל המדרגה - חצי(!) ממצביעיה בבחירות נטשו את המפלגה והשאירו אותה עם 16 מנדטים בלבד. אין מילה אחרת: התרסקות.

מאז עברו חודשים ארוכים, רצועת עזה שבורה ומפורקת, חיזבאללה הוכה קשות, האיראנים הותקפו וויתרו על תקיפת־נגד, אפילו משטר אסד נפל וציר הרשע פורק. דמויות כמו נסראללה, הנייה, שוכר, דף, עארורי, עיסא, זאהדי, ספי א־דין, שבעשרות השנים האחרונות היו אויבים מפחידים, עברו להישרף באש הגיהינום.

פרחים למתנגדים

יחד עם שובה לחיים של ההרתעה הישראלית, חזרה גם הממשלה לדהור על הסוס. שנה וקצת אחרי הסקרים הגרועים, מראים הסקרים הנוכחיים שבליכוד החזירו למפלגה לפחות עשרה(!) מנדטים.

יש לזה לא מעט סיבות. כפי שהכישלון התבטא בסקרים - כך גם ההצלחות הפנומנליות בשדה הקרב ניכרות שם היטב.

נוסף על כך, צריכים בליכוד לשלוח פרחים למתנגדי הממשלה, שגרמו לכך שבמקום שהיא תמשיך לתרץ ולגמגם על אחריות לגודל המחדל, לקחו את הפוקוס התקשורתי לביטויים כמו "מחכים לכם עם חבל תלייה", "נתניהו רוצח המונים", "צורר נאצי", "בוגד", "בן מוות", "לחסל את הפסיכופת".

פעילים מוכרים מתקופת המחאה המשפטית עשו שימוש ציני במשפחות חטופים לצרכים פוליטיים, ואירועים כמו חסימות כבישים דחפו בחוזקה את תומכי נתניהו והממשלה בחזרה לחיקם. וזה לא נגמר שם: בחודשים האחרונים חוזרים הדיונים לשנת הרפורמה, בין אם הם צודקים ובין אם לא; היועצת המשפטית לממשלה שהתאהבה בפוזיציית המתנגדת לממשלה, ושופטי העליון שלא מרפים משליחת צווים לשר המשפטים, מחזירים את השיח ההוא, שמים את הממשלה במקום נרדף ורק מצופפים את השורות בימין.

אם יש תחום שבו הממשלה יכולה לרוות נחת, הרי שזה התחום הפוליטי; שנה וקצת אחרי 7 באוקטובר, ממשלת ישראל יציבה במיוחד ושום דבר לא באמת מאיים עליה.

במונחים פוליטיים זה אירוע מדהים. לא רק בגלל אירועי 7 באוקטובר, אלא בשל הצלעות המרכיבות אותה: היריב המושבע, גדעון סער, נכנס לממשלה וייצב אותה. איתמר בן גביר הצביע נגד התקציב (תזכורת: בעבר פוטרו שרים מיידית אחרי הצבעה כזו) ונשאר בממשלה, ושר הביטחון פוטר.

שנה וקצת אחרי אסון 7 באוקטובר, שום דבר לא באמת מאיים על ממשלת ישראל. במונחים פוליטיים, זה אירוע מדהים

אפילו החרדים, שבתקופה הזאת, עד לחקיקת חוק הפטור מגיוס, מחויבים לראשונה בהיסטוריה להתגייס לצבא ומקבלים צווים שבעטיים הם נחשבים עריקים, תקציבי הישיבות והמעונות נשללו מהם, הנציג הבכיר שלהם, אריה דרעי, לא יכול לכהן כשר והם לא מצליחים להעביר אפילו חוקים פשוטים - אינם עוזבים אותה.

ספק גדול אם אפילו נתניהו דמיין ששנה וקצת אחרי 7 באוקטובר הוא יעמוד בראש קואליציה בת 68 מנדטים, מול אופוזיציה חסרת אונים.כרגע נראה שהחצי השני של כהונת הממשלה עשוי להיות אפילו קל יותר; התקציב עבר וגם חוק הפטור מגיוס יעבור, ושם יסתיימו האתגרים הגדולים של הקואליציה.

אחרי המלחמה ולקראת שנתיים של עבודה מול ממשל טראמפ, נראה שמצפות לממשלה - וקצת יותר חשוב, למדינת ישראל כולה - שנתיים טובות יותר מאלה הנוראות שחלפו.