שנתיים לממשלת נתניהו ואין אף הישג שראוי לציון

היום, 29 בדצמבר, ימלאו שנתיים להשבעת ממשלת נתניהו הנוכחית. בעוד ארבעה ימים ימלאו שנתיים לתחילת המתקפה הברוטאלית על מערכת המשפט, או כפי שכינה אותה שר המשפטים, יריב לוין, "הרפורמה המשפטית".

ואם חשבנו שאותה רפורמה תהיה שיאה של הקדנציה הנוכחית, אז חשבנו. למציאות היתה תוכנית שטנית עוד יותר. קיבלנו את 7 באוקטובר 2023, שהחל בטבח בתושבי עוטף עזה ובחוגגי הנובה, ונמשך במלחמה שנמשכת כבר שנה וכמעט שלושה חודשים, ו-100 חטופים חיים ומתים שנמקים במנהרות חמאס.

כל ניסיון לנסות לסכם את השנתיים שחלפו נידון לכישלון, כי אין דרך לסכם את השנתיים הללו מבלי להיתפס למרה שחורה. אין דרך להבין את מה שמנסה להשיג ראש הממשלה בנימין נתניהו, וכלל לא ברור להיכן הוא מוביל אותנו. כי אין דבר כזה "ניצחון מוחלט". יש מציאות ויש גם הישגים - חיזבאללה מובס וחתם על הסכם, וסוריה, לפחות בעתיד הנראה לעין, לא מהווה איום. כתוצאה מכך, איראן איבדה שני מעוזים שלה שהיו על גבולותינו - חיזבאללה בלבנון ואסד בסוריה.

הכל קשור בהישרדות אישית

נותרה גזרת עזה. ההרס שם עצום. מול יישובי העוטף לא נותרו בתים שעומדים על תילם. יש שם עדיין פעילות חבלנית, שגובה מחיר בחיי חיילינו, אך בפועל צה"ל שולט ברצועה. וכמובן, יש שם את החטופים. אבל יש גם את נתניהו, שאין לו שום עניין לסיים את המערכה הזאת. כי אצלו הכל קשור בהישרדותו האישית.

בהיבטים נוספים של חיינו גם לא מצפה לנו בשורה טובה. הישגי הילדים שלנו במערכת החינוך מביכים. בשנתיים הללו צנחו הישגי התלמידים במבחנים בינלאומיים מן המקום ה־7 בעולם למקום ה־23. מערכת הבריאות מקרטעת, ורופאים טובים עוזבים את הארץ למקום שבו לא רצים בלילה למקלט. מוחות מבריקים מעדיפים את ההייטק בעמק הסיליקון על ההייטק בארץ. ישראל משקיעה מיליונים בהכשרת מהנדסים, מדענים ורופאים, ובסופו של דבר מדינות אחרות נהנות מהידע ומהכישרון שלהם.

ובקדנציה של בן גביר, האלימות גואה יותר ויותר. אנשים חווים זאת במרחב הציבורי. בתור בסופר, בנהיגה בכבישים, בהמתנה בבנק. ברווחה, יותר ממיליון ילדים נמצאים מתחת לקו העוני ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' אומר שישראל במצב מצוין.

ואותו שר אוצר אינו עושה די, או ליתר דיוק, אינו מבין מספיק בתחום שעליו הוא מופקד, והכלכלה צונחת מדחי אל דחי. יוקר המחיה מאמיר, גזירות כלכליות יפלו עלינו החל מ־1 בינואר והמחיר שנשלם יהיה כבד. כבד מאוד. ואת האשמה, כמובן, מפילים על הוצאות המלחמה, אותה מלחמה שלא נעשה שום מאמץ אמיתי להביא לסיומה. לא ברור לגמרי מה הסובב ומה המסובב.

ושוב נחזור ונאמר שסיום המלחמה משמעותו שהחטופים חזרו, שהמילואימניקים אפסנו את הציוד, ואז אין עוד סיבה לא להקים ועדת חקירה ממלכתית, ואין סיבה אמיתית לא ללכת לבחירות ולקבל את אמון העם. את זה יודע נתניהו. את זה הוא מנסה למנוע.