התנגשות רשויות והתפוררות החברה: האופק ישחיר עם תחיית הרפורמה המשפטית

לאחר שמגזין "TIME" בחר בנשיא הנבחר של ארה"ב, דונלד טראמפ, כאיש השנה, היה מי שכתב שטראמפ עומד להיות President of the Divided States of America (נשיא המדינות המפורדות של אמריקה). כשקראתי זאת חשבתי עלינו.

בנימין נתניהו הוא אמנם ראש הממשלה, אבל הוא ראש ממשלה של מדינה משוסעת ומפולגת, שמאבדת במהירות את נכסיה האנושיים, התרבותיים והכלכליים. כל מה שעשה אותה למדינה שגאווה להיות חלק ממנה. אם אכן נתניהו רואה את עצמו כמנהיג העם, עליו ליזום פנייה לפרקליטות ולסיים את הפרק העגום הזה בתולדות האומה, שנזקיו ניכרים.

לצד זאת, על רה"מ לחתור מיידית להשבתם הביתה של החטופים, החיים והמתים. אם לא, כל מה שיזכרו ממנו לא יהיו ההסכמים המדיניים החשובים, אלא את המשפט, את 7 באוקטובר, ואת העובדה שלא עשה הכל כדי להחזיר את החטופים, אולי מחשש שכאשר יחזרו משבי ארוך ומייסר, יצביעו עליו ויאמרו לו - אנחנו מאשימים.

בפתח ספרו "ביבי, סיפור חיי", כותב נתניהו שאלמלא נפילתו של אחיו, יוני נתניהו: "חיי שלי היו מתנהלים במסלול אחר. לא שיערתי שאתאושש אי פעם ממותו. מי יפענח צפונות הגורל? אני יכול להעיד שחייתי חיים בעלי משמעות, שתכליתם הבטחת עתידו של עם עתיק יומין, שסבל רבות ותרם רבות לאנושות. משימה זו תמשיך לעורר בי השראה עד יומי האחרון".

התחושה הזאת, שעתיד עם ישראל תלוי אך ורק בו, ושהגורל הציב דווקא אותו בתפקיד מושיע העם, היא הדלק שמניע את נתניהו. השכנוע הפנימי כל כך עמוק, עד כדי טשטוש הגבולות בין מותר ואסור. לצד זה נמצאים הפרנויה והעלבון. נתניהו באמת לא מבין איך חלק מאיתנו לא מכיר בגדולתו. בתפקידו ההיסטורי. איך בכלל מעיזים להטריד אותו בזוטות כמו שמפניות, סיגרים וחליפות.

עדותו, שהחלה להישמע בשבוע שעבר, הביאה לידי ביטוי את שתי התחושות בצורה מיטבית. מצד אחד נתניהו הציג את עצמו כמי שמוותר על הנאות העולם הזה לטובת תפקידו כמגן העם, כמי שנלחם בשבע חזיתות והביא לשינוי פני המזרח התיכון במו ידיו. ואנא, אל תטרידו אותו במה שקרה לפני כן. את זה תפילו על אנשים אחרים, ויש שותפים למכביר שניתן להאשים אותם בטבח 7 באוקטובר. רק לא אותו.

לצד הצגת עצמו כיחיד ומיוחד ובלתי ניתן להחלפה, הוא הביע עלבון עמוק מטענות שונות. אני מוטרד מתקשורת עוינת? מה פתאום. רק רציתי ורוצה לגוון את התקשורת. שאני אתעסק בצ'יפור איש עסקים? לא היה ולא נברא. אני חותם בלי לראות על מה אני חותם.

וחלילה מלתת לעובדות ולעדויות שקדמו לעדותו לקלקל את התזה שלו על עצמו. הדברים יתבררו לאשורם בסיום המשפט, אלא אם מישהו בצד שלו, או בפרקליטות, יתעשת ויציל את המצב. כי אם לא יגיעו להבנה, בעיקר בצד שלו, שעסקת טיעון היא הפתרון היחיד, האופק ישחיר עם תחיית ההפיכה המשטרית, התנגשות חזיתית בין הרשויות, והתפוררות החברה. ולא, אין לי בעיה שבפרקליטות יעשו לו הנחת סלב והסכם טיעון מקל.

נתניהו, עשה מעשה, ואז באמת תיזכר כמושיע ישראל.