אחרי גלנט: בקואליציה סימנו מכשול חדש

זמן קצר לאחר פסטיבלהדחת גלנט, עוד בטרם הספיקו לאפסן את השמפניות, בקואליציה הבינו כי הם חגגו מוקדם מדי את הסרת המכשול המרכזי לקידום חוק הפטור מגיוס לחרדים, שיספק יציבות לממשלה. כל מורה או מפקד מכיר את האמירה שלפיה בכל קבוצה יש מישהו בעייתי. תעיף אחד, מישהו אחר ימלא את מקומו.

מבחינת החרדים, מי שתפס את מקומו של גלנט כמכשול מרכזי לקידום החוק הוא יו"ר ועדת החוץ והביטחון, ח"כ יולי אדלשטיין. הלה לא מוכן לקבל כ"ראה וקדש" את האמירה של צה"ל על יכולתו לקלוט רק 4,800 חרדים בשנה בשל הדרישות המיוחדות להקים מסגרות לשמירה על אורחות חייהם, בעוד המחסור האמיתי עומד על כעשרת אלפים חיילים.

אדלשטיין תובע מצה"ל לצמצם את הפער בין יכולת הקליטה לבין הצורך, וסבור שהצבא לא מעוניין לצאת מגדרו בעניין, גורר רגליים ולא מספק תשובות. בשיחה שקיים עם שר הביטחון הנכנס הוא ביקש שצה"ל יציג אפשרויות קליטה נוספות. כל עוד הוא לא עושה כן, אדלשטיין לא מוכן לקדם את הארכת שירות הסדיר והמילואים.

עבור נתניהו והחרדים הדרישות הענייניות של יו"ר ועדת החו"ב לא רלוונטיות. הם כבר הסכימו למספרים הנמוכים שצה"ל יכול לקלוט, וכעת הם נתקלים במכשול למרות הדחת גלנט. נציגי יהדות התורה נפגשו השבוע עם נתניהו וכ"ץ. הפגישה הוגדרה טובה, אך לא מועילה שכן אדלשטיין - שאיתו צריך להגיע להסכמות - לא נכח בה. ככה לא בונים חומה ובטח שלא מו"מ.

בצוק העיתים, לקואליציה אין הרבה כלים מול הדרישות של אדלשטיין. למרות הלחצים מצד גורמים ביהדות התורה, הדחתו מראשות הוועדה בינתיים לא על הפרק. בליכוד מבינים שהיא תתקבל רע מאוד גם בקרב בוחריהם ותיתן גושפנקה לטענת פיטורים למען משתמטים. לפני כמה חודשים גם נבחנה האפשרות להוציא את חוק הגיוס מסמכות ועדת החו"ב ולהעבירה לוועדה מיוחדת חדשה, אך המהלך נבלם כבר בחוות דעת של יועמ"שית הכנסת.

בהיעדר פתרונות, בממשלה ינסו להציע לאדלשטיין העלאה של מספרי יעדי הגיוס, כשאת הפער מול היכולת של הצבא ישלימו בגיוס חרדים למשטרה, אך לא בטוח שאדלשטיין יסתפק בכך. הוא מתעקש על העלאת יעדי הגיוס לחרדים לתפקידי לחימה בחזיתות השונות שיקלו על המילואימניקים והסדירים. משבר יולי בסוף נובמבר.

החלום של נתניהו

אם צריך להמר, התרחיש שבו יפוטר מתפקידו רונן בר סביר יותר מאשרתפוטר בהרב־מיארה- פחות בגלל מחדל 7 באוקטובר, יותר בשל הטענה של הנתניהוז שהוא לא מגן עליו ועל משפחתו בימים שבהם נורות על ביתם פצצות תאורה. אם שואלים את נתניהו ורוב שרי הממשלה על פיטורי היועמ"שית וראש השב"כ, רבים מהם ישיבו: "לא משנה הסדר".

לאחר מלחמת לבנון השנייה, שנתפסה באותה תקופה ככושלת וספגה ביקורת ציבורית רחבה, התפטר שר הביטחון עמיר פרץ והתפטר הרמטכ"ל דן חלוץ. אולמרט נשאר רה"מ למרות הביקורת - ותקף כעבור שנה את הכור הסורי. זהו למעשה החלום של נתניהו: להישאר השורד האחרון של המלחמה ואירועי 7 באוקטובר, ללא ראש השב"כ וללא הרמטכ"ל, ולאחר מכן (אולי) לתקוף את הכור באיראן.

בינתיים, כאמור, פיטורי היועמ"שית לא יקרו כל כך מהר. אמנם בסביבת נתניהו מספרים כי החתימה של גדעון סער על מכתב ראשי הקואליציה נגד הוצאת רה"מ לנבצרות העלתה את תחושת הביטחון אצל האחרון, אך הוא עדיין חושש מהסדר ניגוד העניינים סביב משפטו הפלילי, האוסר עליו לעסוק בענייני מערכת המשפט. פיטורי היועמ"שית עשויים להוות עילה להוצאת רה"מ לנבצרות, והטוענים לכך יקפצו על המהלך כמוצאי שלל רב.

נכון לכתיבת שורות אלה, רק בן גביר נענה לבקשה מהשרים ושלח ליריב לוין מכתב תלונות נגד היועמ"שית כחלק מאיסוף תיק הראיות נגדה בניסיון להתניע הליך להדחתה – מה שמעיד לא מעט על האמונה של השרים בהיתכנותו של המהלך.