הטהרנות הנקמנית היא המכשול להזזת נתניהו

אתם רוצים להחליף את נתניהו? אתם לא לבד. אבל אם תמשיכו לקלס ולגרש ולהעמיד לדין מוסרי כל איש ימין שמאוכזב מנתניהו, רק בגלל שתמך בו בעבר, הם לא ישתפו איתכם פעולה. להפך.

איש לא יחבור פוליטית וערכית ומעשית למי שמבזה אותו, מתנשא עליו, מגרש אותו בצווחות תוכחה ומבטיח לרדוף אותו, לבוז לו ולהאשים אותו עד קץ הימים. לא צריך להיות אסטרטג או פסיכולוג גדול כדי להבין זאת.

המספרים לא עובדים לטובת הטהרנים

ביום שבו יבינו כל הטהרנים שהמספרים לא עובדים לטובתם, ויבחרו בשיתוף פעולה עם אנשי ימין שמבקשים ראש ממשלה אחר - המספרים אולי יסתדרו. עד אז, מוטב שציבור מתנגדי נתניהו יפנים: לימין הישראלי יש רוב דמוגרפי בולט. אם לא תצליחו לשתף פעולה עם ימין מתון מהציונות הדתית ומהליכוד, ואפילו מקרב החרדים, תמשיכו להתעורר בכל בוקר שלאחר בחירות לתחושת הלם ודיכאון.

הטהרנות הנקמנית והשוללנית היא כרגע המכשול העיקרי שעומד בפני המהלך ההיסטורי המתבקש של סיום עידן נתניהו. אבל מי שאסכולת "והיה מחננו טהור" חשובה לו יותר משינוי פוליטי, חברתי ולאומי, יישאר אולי עם מחנה טהור, ועם תחושת צדק מזוככת, אבל שלטון הוא לא יחליף; כן - גם לא בבחירות הבאות.

כי אם נתניהו הצליח לחזור - לפחות בסקרים - ל־30 מנדטים ויותר אחרי מחדל 7 באוקטובר, זה מלמד משהו לא רק על תומכיו כי אם גם על מתנגדיו ועל גישתם לא פחות מכך. אולי בעצם יותר.

העתיד ביום שאחרי המלחמה

העתיד הפוליטי בישראל של היום של אחרי המלחמה הוא כזה של חיבורים ושיתופי פעולה בין אנשים עם מכנים משותפים ערכיים וציוניים ויהודיים ולאומיים רחבים. מי שיתעקש להמשיך במחנאות ובחרמות ובסימון אנשים ובסגירת חשבונות וכמו גם בהעמדת גטים של כריתות ליריביו מהעבר לא יצליח לשנות את ישראל מבפנים.

וזה נכון לא רק לגבי מחאת קפלן, כי אם גם לכל הקבוצות הפוליטיות כאן שמבקשות לבצע מהלך לשינוי המפה הפוליטית המטורללת למדי של המדינה הזאת. מי שלא מפנים שהגענו למבוי סתום לאומי פנימי ולשפל חברתי הרסני ממש - ובכן: שיהיה בריא. הוא רק ממשיך להדהיר את הרכבת הישראלית עמוק יותר ויותר אל התהום.