כשאי אפשר לברוח מהאמת: קריסת האמון בנתניהו מגיעה עד לבייס

דנינו. גרים בירושלים. חרדים. מזרחים. אנשי ש"ס. בטח הם תומכים בראש הממשלה בנימין נתניהו. שייכים לבייס, ללא ספק. אלחנן דנינו, אביו של אורי דנינו ז"ל שנרצח בדם קר בשבי חמאס לאחר ששרד בתת תנאים במשך 11 חודשים, זכה לביקור של ראש הממשלה ורעייתו בשבעת בנם.

לא כולם זכו לביקור כזה. משפחות חטופים רבים מעידות כי איש מהממשלה לא הגיע לבקר ולשאול בשלומם או הרים טלפון. אבל אלחנן דנינו קיבל ביקור. והוא לא חסך במילים שיצאו מלב קרוע ודואב.

"הכל קרה במשמרת שלך. 15 שנה לא עשית כלום. הבטון והדולרים נכנסו במשמרת שלך. הבן שלי נרצח במנהרה שאתה בנית... אתה חייב את חייהם של כולם... מגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב".

התגובה של ראש הממשלה ורעייתו לדברים הקשים הייתה ניסיון להאשים את כל העולם. הם היו צריכים להרכין ראש ולבקש סליחה. הגדילה לעשות הגברת נתניהו שהטיחה באב השכול, שמכניסים לו מילים לפה.

היא לא מעלה על דעתה, הגברת, שיש אנשים, אנשים רבים מאוד, גם מתוך הבייס הקשיח, שצועקים "המלך עירום", "המלך חלש", "15 שנה הוא מבטיח שיהיה מר ביטחון, שישמור לנו על הילדים, וברגע האמת מאות נרצחים אלפי פצועים". כאוס ותוהו ובוהו.

התשובות המנותקות של הזוג נתניהו לאב השכול, מלמדות שהם לא קולטים את עומק השבר. מנותקים מהמציאות בשטח, ניזונים מאנשי סושיאל שמוכרים להם שלמרות הכל הם ייבחרו שוב, שהבייס חושב שרק נתניהו יכול.

אולי יו"ר שס, מי שצעק שביבי צריך אריה חזק, יקרא את השטח מהר יותר, ויפעל באמת בחוזקה ובאופן נחוש ומיידי להנעת עסקה, ולהכנסת גורמים אחרים לקואליצייה, במקום הגורמים הקיצוניים והמיליטריסטים שדוחפים ללחץ צבאי בלתי פוסק שהורג את החטופים.