בזמן שאלפי מילואימניקים נקראים לדגל בפעם השלישית, הממשלה מנציחה את אי-השיוויון

אתם לא צריכים פתיח מתוחכם, סיפור מאחורי הקלעים, או דימוי משעשע - אתם צריכים לדעת נתון: אין חבר כנסת אחד בליכוד, כן, אפילו לא אחד, שחושב שחוק הגיוס שהממשלה רוצה להביא הוא חוק טוב, צודק, ערכי, מוסרי ונכון שיביא לשוויון ולריפוי חברתי.

איך הם מסבירים את הצבעתם אמש בעדו? כמו שאומר איתן כבל: צריך רגע אחד לקחת אתכם לפרוצדורה - ההצבעה אמש היתה על האפשרות להמשיך לחוקק חוק שהוקפא בכנסת הקודמת. אנשי הליכוד, וחברים נוספים בקואליציה, מרגיעים לעצמם את מצפונם ומסבירים ש"זה רק עניין טכני של אפשרות לחוקק חוק, בהמשך הוא יעבור שינויים והתאמות".

ובכן, חרטא. קשקוש. הבלים. זריית חול בעיני הציבור.

גם השף הכי טוב בעולם לא יכול לקחת לחם, קטשופ וגבינה צהובה ולהפוך אותם לצלעות טלה ברוטב חציל ויוזו על עלי רוקט בתוספת קוויאר כתום. הוא יכול לעשות טוסט, בצורה שונה, עם גבינה מיוחדת, אבל זה יישאר טוסט.

אין מה לעשות, אי אפשר לקחת בסיס דפוק ולשנות אותו מהיסוד. כך בדיוק גם בחוק המדובר: יכולים לעשות לו שינויים שונים, להוסיף עוד קצת יעדים, לתקן קצת את השנים, להתווכח על הגילים, אבל לא ישנו אותו מהיסוד - והיסוד דפוק.

מאז 7 באוקטובר המטרות השתנו

החוק קובע שגיל הפטור - אותו גיל שבחור חרדי שלא התגייס מחויב להיות בישיבה ולא יכול לצאת לעבוד - יירד ל־21 וכעבור שנתיים יעלה ל־23. הכוונה של בנט, לפיד וגנץ, שחוקקו את החוק, היתה לשלב את החרדים בעבודה, אלא שמאז 7 באוקטובר ברור כי המטרה השתנתה: כעת צריך כ־3,500 חיילים קרבייים משרתים.

מספר היעדים שהוצב בעת היוזמה לחקיקת החוק היה נמוך. כך, למשל, בשנה הזו אמור היה היעד לעמוד על 1,973 מתגייסים, מתוך מחזור של 12 אלף מלש"בים. בדיחה.

ומה באשר לסנקציות כלכליות על ישיבות במקרה של אי־עמידה ביעדים? בתקציב האחרון הועלה תקציב הישיבות מ־1.2 מיליארד ל־1.8 מיליארד שקל. גם נגיסה מזה עדיין משאירה עודף לחרדים.

כולם נגועים בצביעות

היכולת לערוך שינויים בחוק מוגבלת. יולי אדלשטיין, יו"ר ועדת החוץ והביטחון, יצליח פתאום להגדיל את היעדים עד 80%-70% בהסכמת החרדים? יצליח להשית סנקציות כלכליות לא רק על הישיבות אלא גם על אלו שלא מתגייסים - והחרדים יסכימו? יש יותר סיכוי שטוסט יהפוך לצלעות טלה.

החוק שהממשלה תמשיך לגלגל מנציח את אי־השוויון, אבל הוא בעיקר חושף גלונים של צביעות. אין אחד בכנסת, אופוזיציה וקואליציה, שיכול לרחוץ בניקיון כפיו. החרדים בשבתם באופוזיציה טענו שצריך לעשות "קריעה" על החוק הזה, שמדובר בעצם בחתירה לסופו של העם היהודי, ולפתע פתאום יתמכו בו.

"פתרון לעשורים קדימה"

לפיד, ליברמן וגנץ אישרו אותו בעבר בקריאה ראשונה והתפארו בזמנו שהבעיה תיפתר "עשורים קדימה", וכיום יוצאים נגדו. גם אם התירוצים שלהם הגיוניים (7.10 שינה את הכל, החוק מלכתחילה, לטענתם, היה אמור להיות רק חוק גישור) - עדיין היתה להם הזדמנות פז לדאוג לסדר חדש וצודק. הלא הם כיהנו בממשלה בלי חרדים, משוחררים מכבלים פוליטיים. במקום להביא למצב של שוויון מוחלט הלכו שוב על פתרונות מפותלים עם "יעדים", "מכסות", "סנקציות" ושאר מכבסות המילים.

המטרה: למרוח זמן

המשך תהליך חקיקת חוק הגיוס הזה הוא המשך מריחת הזמן. אם יקרה הבלתי ייאמן וחוק שבאמת צפוי לגייס חרדים ייצא משם - החרדים יתנגדו לו והוא ייתקע. אם החוק יתברר כבלוף - חברי קואליציה יתקשו להצביע לו והוא ייתקע. אם בכל זאת יימצא רוב לחוק הגרוע הזה - הוא יגיע לבג"ץ וייתקע. גלגל מתיש.

את סוגיית הגיוס אפשר לפתור באמצעות רעיון שנכתב על דפים אלה פעמים רבות: הכל למשרת ואפס למשתמט. משכורת הוגנת, נקודות זיכוי, הנחות במיסים, קדימות בהגרלות (מחיר למשתכן) וזכויות מפליגות עבור חיילים בסדיר ובמילואים, ואפס זכויות כלפי משתמטים (חילונים, דתיים, ערבים וחרדים - ללא הבדל).