ח"כים חרדים, בדיוק לעת כזאת הגעתם למלכות | על תפקידם של נבחרי הציבור

מי שציפה לשמוע את חברי הכנסת החרדים מתבטאים בנחרצות על הדברים הבוערים שעל סדר יומה של המדינה, יתאכזב לגלות שהם מרוכזים בסיר הצ'ולנט שלהם ובו ענייני מירון וחוק הגיוס. ניתוק מושלם ומרשים מהשבר העמוק שבו מצויה מדינת ישראל.

חוץ מהשר משה ארבל, שמציג מופת של עבודה קשה למען ציבור בוחריו, בוחשים נבחרי הציבור החרדים בענייני הרבנות הראשית, תקציבי הישיבות, גיוס - והאם בשנה שבה הצפון מטווח והר מירון בגדר סכנה עקב בסיס חיל האוויר ששוכן עליו, תתקיים בכל זאת ההילולה המסורתית בהר, תוך סיכון עצום לחיי אדם.

שלשום התבטא השר יצחק גולדקנופף בנושא סגירת הר מירון, כשאמר ברדיו "קול חי" החרדי כי "זה יגיע לדיון, יהיו דעות, יהיו הבנות. את צפת ומטולה לא סגרו, אבל את זה כן? כל העולם מחכה למירון". למחרת הוא כבר חזר בו, עקב הסערה שחולל, אך דבריו הם תמונת מראה לניתוק הקשה שבין נבחרי הציבור החרדי לבין המציאות.

מחברי הכנסת החרדים מצופה לנצל את השפעתם ואת יכולתם לדבר לציבור החרדי, כדי להזהיר על הסכנה מפני העלייה למירון בשנה זו.

בינתיים לאף אחד מהם לא היה האומץ להתריע בקולו על סכנת הנפשות הטמונה ברצונם של רבים מציבור זה לעקוף את ההגבלות המתוכננות בהר, לצעוק ולזעוק על חילול השם ועל "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" - לפחות כמו כשהם צועקים גוועלד על חוק הגיוס.

בשעת חירום בזמן ההילולה, ציר בורמה שבהר מירון הוא נתיב המילוט המרכזי. בציר הזה נפלו חמישה טילים לפני כשבוע. במקרה של מטח טילים לאזור, זמן התגובה הוא 30 שניות בלבד. המשמעות: כל ניסיון לעלות להר הוא התגרות בגורל.

להשתמש בכוח התורה

מן הח"כים החרדים מצופה גם להשתמש בכוחם הפוליטי ולעשות כל שביכולתם להתניע עסקת שחרור חטופים, ולו בשל ההצדקה התורנית והמוסרית לכך.

אם בן גביר וסמוטריץ' יכולים לאיים על נתניהו שלא ייגש לעסקה, ואם הם יכולים לאיים בגינה על שלמות הקואליציה, גם הח"כים החרדים יכולים להראות שהתורה - שהם כל כך נלחמים עליה - היא תורת חיים, ולא תורת ג'ובים והשתמטות. ומי יודע אם לעת כזאת הגיעו למלכות.

בדרשתו לפני שנים על מבצע אנטבה, ציין הרב עובדיה כי מול האמירה המפורסמת של הרמב"ם כי לא פודים את השבויים יותר מאשר בשווי שלהם, יש החרגה. יש סוגריים. "באו אליי שנראה מה דעת ההלכה", אמר, "לשחרר ארבעים מחבלים או לעשות כל מה שיכולים לעשות. והמסכנים נמצאים בצרה, נצורים, מאיימים להרוג אותם. כתוב 'אין פודים את השבויים יותר מכְּדֵי דְּמֵיהֶם", אבל תירצו התוספות: 'במקום סכנה שָׁנִי'. שבי הוא מקום סכנה, בשבי יכולים להרוג אותם".

‏חברי הכנסת החרדים יודעים כי בהלכה יש כלל "ברי ושמא - ברי עדיף": תמיד יש להעדיף מצב של ודאות, על מצב של ספק עובדתי. אי אפשר לדחות את פדיונם של החטופים שנותרו בחיים ושחייהם עלולים להסתיים בכל רגע, על פני חשש עתידי מפני טרור.

זוהי חובתם וזכותם של מנהיגי הציבור החרדי להשתמש בכוח התורה ובמוסריותה - ולהשמיע את קולם ברמה.