בנט ושקד הונו את הבוחרים וביצעו פוטש חוקי - אך לא דמוקרטי

מאחר שהמעשה של בנט, שקד וסער מנוגד לכללים ולנורמות של משטר פרלמנטרי, אי אפשר שלא לכנות את הקמת ממשלת לפיד־בנט אלא פוטש. חוקי, אבל לא־דמוקרטי.

להדיח רה"מ מכהן עם סיעה של 30 מושבים, אחרי שהוציא את המדינה מהמגיפה והעביר אותה לפני שאר מדינות העולם לחיים נורמליים, ולאחר מערכה צבאית קשה בעיצומה של מערכה מדינית לא פחות קשה, זהו מהלך שבמהותו הוא הפניית עורף לעם. על פניו, ביצוע מהלך כזה שנשען על 57 מנדטים בלבד, בשותפות עם נציגי חמאס בכנסת, הוא נטול בסיס מוסרי וסותר את האינטרס הלאומי.

זה עוד לא סגור, משום שאולי ניר אורבך יהרהר במה שהיה אומר אורי אורבך המנוח על הבגידה בבוחרים. ואולי איילת שקד תצא מבועתה האטומה. "בנט הוא מגלומן ורמאי", אמר לי אדם מאוד רציני מלב הציונות הדתית. משך לא מעט שנים הוא היה תומך נלהב שלו, ובזמנו הופתעתי בכלל שהוא כל כך כרוך אחריו.

הסיבה, לפי חוקרי המגזר הדתי־לאומי, נעוצה בכך שמהפכת הכיפות הסרוגות שהחלה בשנות ה־70 של המאה הקודמת, לא הצליחה להצמיח מתוכה מנהיג כריזמטי אותנטי שימנף את התנועה החלוצית החדשה לראש הפירמידה. אחרי עידן חנן פורת, בני אלון ואפי איתם, צץ פתאום נפתלי בנט. פרשנים שחקרו את המגזר לאורך שנים זיהו בו מייד את דמות הקושר המסוכן. מעריציו מלפני שנים אחדות התפכחו מאז הבחירות.

זהו קרב אחד שבו המעמד השליט ניצח את העם. השיטה פשוטה: להשעות את הדמוקרטיה או לרוקן אותה מתוכן, ממש כפי שזה נעשה בתקופת ההתנתקות. זה מתבצע משני האגפים: מצד אחד החלטת בג"ץ בעניין חוקי היסוד; תפקידו של אגף בית המשפט הוא לרסק את יסודות הכנסת. מנגד, האגף הפוליטי־תקשורתי מרוקן את סיבת קיומה של הכנסת כמשקפת את רצון העם; קבוצה של סיעות קטנות שכשלו בבחירות חוברות יחד, כדי להציב בראשות הממשלה פוליטיקאי שהציבור דחה את מנהיגותו.

אם בנט יהיה רה"מ, חלק גדול מהציבור יראה בו נוכל שסחט את דרכו לתפקיד הרם מכל מיני סיבות שכבר אין טעם לדוש בהן. בכל אופן, מעתה לא יהיו גבולות לסחטנות.

הממשלה שתקום תהיה אנטי־ציונית, חומת מגן למערכת המשפט שהפכה לרשות פוליטית. בצד הביטחוני, הכולל אכיפת חוק מבפנים, ממשלה אנטי־ציונית בתמיכת נציגי חמאס לא תהיה מסוגלת להתמודד עם פוטנציאל ההתקוממות בשטחים ובפנים הארץ. במדיניות החוץ והביטחון היא תיישר קו עם הממשל האמריקני המנוכר.

האיש החזק בממשלה, אם תקום, יהיה יאיר לפיד, שמנהיגי ימינה נשבעו בעשרות ראיונות מוקלטים שלא יישבו איתו, ובכך הונו את הציבור. הם ידעו שיש סיבה לכך שרוב גדול בעם סולד מלפיד. הוא איש שהמעמד השליט, שפנה עורף זה מכבר לעם בישראל, שלף אותו כמו מאלבום של סוכנות ליהוק. לאחר מכן התבקש העם לאשר את בחירת הממסד, אבל העם לא שכח שהאיש הוא פרזנטור של מערכת הבנקאות. עכשיו, כשמשרד הבריאות מאפשר להוריד את המסיכות, נתניהו מתגלה בתור האדם הישר במערכת הפוליטית. העדויות במשפטו רק מוכיחות זאת. המשפט מצטייר כהליך מפוברק, והתמונה של העלמת חומרים מההגנה על ידי התובעות, כפי שאומרים עורכי דין בכירים, מדאיגה ביותר וצריכה להדיר שינה מעיניו של כל אזרח.

אם יתממש מהלך הקמת הממשלה, תעלה השאלה לגבי ההיערכות־מחדש של המפלגות בעתיד. בנט ושקד יאבדו יותר ממחצית בוחריהם, אבל הם כנראה בונים על הקמת מפלגה גדולה משותפת עם לפיד וגדעון סער. אחרת הם נכנסים לקטגוריית "אין עתיד". הרעיון האסטרטגי הוא לדחוק את הליכוד כמה שיותר לימין. האם לאחר מהלכים שמשפילים את בוחרי הימין, יוכלו שוב לקום קואליציות משותפות? בנט, סער ושקד יהפכו לבני ערובה בידי התקשורת שמכתיבה את המהלכים, ובידי מערכת המשפט.