אסון מירון. צילום: אי.אף.פי

מסקנות ועדת החקירה לאסון מירון היו כמו הצצה לעתיד - כשתוקם ועדת חקירה למחדלי 7 באוקטובר

את הטיעון "לא ידעתי" על הסכנות של מירון, נתניהו צפוי להמיר בהאשמה כי גורמי הביטחון הציגו לו מצג שווא ביחס לחמאס ולעזה • את האשמה כי חבר ועדת מירון שלמה ינאי הוא מקורב ללפיד, בקואליציה ימירו בטענות נגד השופטים • מי שחושב שוועדה עתידית תכריע בשאלה אם נתניהו ימשיך להתמודד על הנהגת המדינה - צר לי לאכזב אותו • ועדת מירון הסתייגה מהדחה של נבחרי ציבור והחליטה להשאיר את גורלם למבחן הציבור - למרות מסקנות אישיות חמורות נגדם

מסקנה ראשונה: לצד האסון הקשה והחובה להפיק לקחים מיידיים, בהיבט הפוליטי, ועדת החקירה של מירון היתה רק הקדימון למה שאנו צפויים לראות פה בעתיד. בליכוד הסתכלו על ל"ג בעומר 2021 בעיניים של שמחת תורה 2023.

נתניהו: "לא ידעתי שיש בעיית בטיחות במירון" // לע"מ

לפי החוק, הסמכות להקים ועדת חקירה ממלכתית היא של הממשלה, אך את חבריה ממנה נשיא בית המשפט העליון. בסביבת נתניהו כבר חושבים כיצד ניתן להתחמק מהאפשרות שבה מי שיבחר את חברי הוועדה שתקום כדי לחקור את אירועי 7 באוקטובר יהיה השופט עוזי פוגלמן, אשר משמש עד אוקטובר מ"מ נשיא העליון.

לפי שיטת הסניוריטי, אמור להחליפו שופט העליון יצחק עמית, צרה לא פחות קטנה מבחינת נתניהו וחברי הקואליציה. מסיבות אידיאולוגיות, מסרב לוין להסכים לדרישת פוגלמן למנות את עמית. קשה לשער אם ועדה ממלכתית תקום עד פרישת פוגלמן, כך שאם לא יגיעו לפשרה - נתניהו ימצא את עצמו נחקר בפני חברי ועדה שממנים פוגלמן או עמית, תרחיש שבסביבתו חושבים כעת כיצד למנוע.

השופט יצחק עמית (ארכיון), צילום: אורן בן חקון

זוהי דוגמה קטנה ממה שניתן לדלות ביחס לדמיון בין מסקנות ועדת מירון לזו שתקום על מחדל מתקפת חמאס. זריקת האחריות והטלת הדופי בוועדת מירון מצד נתניהו הן הנחת התשתית בליכוד ליחס דומה לוועדה העתידית.

את הטיעון "לא ידעתי" על הסכנות של מירון, נתניהו צפוי להמיר בהאשמה כי גורמי הביטחון הציגו לו מצג שווא ביחס לחמאס ולעזה. את האשמה כי חבר ועדת מירון שלמה ינאי הוא מקורב ללפיד, בקואליציה ימירו בטענות נגד השופטים.

למעשה, ההודעה המבישה שיצאה בשם הליכוד נגד מסקנות הוועדה מזכירה סנטימנט מוכר אצל נתניהו. הפיכתו לקורבן של הממסד בכל אירוע. שוב, לטענתו מדובר בוועדה שבה גורמים ואינטרסים פוליטיים של הממסד השמאלני חברו כדי להפילו.

השופטת ברלינר בוועדת החקירה לאסון מירון, צילום: אורן בן חקון

נראה שנתניהו ולשכתו סבורים כי פעולת ההתקרבנות מעוררת חמלה אצל תומכיו גם באירועים קשים, אך לנוכח הביקורת שהופנתה אליו גם מצד תומכיו ברשתות ובקואליציה, נראה כי הפעם לקה במיסקלקולציה.

מסקנה שנייה: לא רק תגובת הליכוד והמעטפת מספקת הצצה לעתיד, אלא גם התוכן המהותי הכתוב בדוח מירון. אם באירוע כמו הילולה, שיש הטוענים כי לא מצוי בליבת העיסוק של רה"מ, הוטלה על נתניהו אחריות אישית, קל וחומר שביחס ל־7 באוקטובר ניתן להעריך כי יספוג מסקנה דומה.

מחאה אלימה. המהומות בגבול לפני 7 באוקטובר, צילום: אי.פי

אך מי שחושב שוועדה עתידית תכריע בשאלה אם נתניהו ימשיך להתמודד על הנהגת המדינה - צר לי לאכזב אותו. ועדת מירון הסתייגה מהדחה של נבחרי ציבור והחליטה להשאיר את גורלם למבחן הציבור - למרות מסקנות אישיות חמורות נגדם.

תוסיפו את הסיכוי הגבוה לכך שמדינת ישראל תתגלגל למערכת בחירות לפני שתקום ועדת חקירה, כך שבזהירות הנדרשת ניתן להגיד: נתניהו לא הולך לשום מקום.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו