מאבק שאין לו סוף: המלחמות של בן גביר והרווח הפוליטי מהן

גנץ, איזנקוט, גדעון, דרעי - זה בידיים שלכם. אם לא תעמדו במילה שלכם ותיכנעו עכשיו, לא תוכלו לטעון יותר שאתם לא סחיטים. חתמתם על הסכם - תעמדו בו בכל מחיר.

החלטתו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר לצפצף על ההסכם בין הליכוד למחנה הממלכתי ולא להאריך את כהונת נציבת שב"ס ולמנות במקומה ממלא מקום היא החלטה מתוחכמת ומסוכנת. מתוחכמת, כי אם הממשלה תגבה את ההחלטה הזו - בן גביר הופך בן־לילה לנציב שב"ס בפועל. מסוכנת - משום שמדיניותו של השר היא להיטיב עם אסירי הימין, ומהלך כזה שווה מבחינתו לפחות שני מנדטים.

הבעיה עם בן גביר היא שלמלחמות מבחינתו יש התחלה אבל אין להן סוף. מכניסתו לתפקיד הוא עסוק במלחמות בלתי נגמרות: מלחמה במפכ"ל, בנציבה, בניצבי המשטרה, ביועמ"שית ובאנשי משרדו. את בן גביר מעניין בן גביר, ותרומתו היחידה לביטחון המדינה עד עתה היא זריעת חוסר ביטחון מוחלט, לא רק בציבור אלא גם בקרב לובשי המדים.

בהמשך לתגובתה החריפה של הנציבה למכתבו, שבו כזכור האשים אותה בבוטות משום שאינה מיישמת את מדיניותו, תהה בן גביר: האם רמטכ"ל היה משתלח בשר הביטחון? אכן, קשה לתאר רמטכ"ל משתלח בשר ביטחון. רק שברצועת עזה נלחמים כיום מפקדים שכשלו הרבה יותר. מישהו מעז לסגור איתם חשבון? להפך - הם זוכים לגיבוי מוחלט גם מתושבי העוטף, למרות שכשלו בשמירה עליהם.

ואם זה הטיעון, הרי שבראיון שהעניק ביום כיפור האחרון היה זה דווקא המפכ"ל שהשתלח בבן גביר והאשים אותו בפוליטיזציה של המשטרה. אם אלו הטענות, מצופה מהשר להודיע כבר עתה שהוא מעיף גם את המפכ"ל.

גם אם נניח שנציבת שב"ס כשלה בתפקידה - האם המאמץ המלחמתי המשותף שדרוש עתה זה להיפטר ממי שאמונה בימים אלו על ניהול בתי הכלא, שהפכו מתחילת המלחמה לחבית נפץ אחת גדולה? האם למאות מחבלי הנוח'בה הכלואים בישראל ולשאר הטרוריסטים מגיע דווקא עכשיו פרס בדמות ראשה של הנציבה? ברור שלא, ולכן הכל פוליטי.

קובי שבתאי לא ייזכר כמפכ"ל מצטיין, וקטי פרי לא תיזכר כנציבת שב"ס בולטת. מה שחשוב כעת זה להעניק לשני הארגונים הללו יציבות ארגונית כדי להכינם ליום שאחרי. ואם אתה שר וחבר קבינט - אז גם צניעות, חמלה ודוגמה אישית.