לא מתקצבים מי שמחנך לטרור - אבו מאזן הוא לא הפתרון, אלא חלק מהבעיה

לנוכח התעמולה הגבלסית שחמאס מפעיל נגד אזרחי ישראל, חובתנו הראשונה במעלה היא שמירה על בהירות מוסרית, וכתוצאה ממנה דבקות מעשית במטרה.

בהערת אגב ראוי לציין שגם הנאצים בלבלו לפני 90 שנה רבים במערב, באמצעות מניפולציות על דעת הקהל. הבהירות המוסרית היא לזכור שאנו נלחמים על המושג צלם אנוש, שכן חמאס הכריז מלחמת שמד גם על העם היהודי, וגם על הערכים שתרם לעולם - ובראשם קדושת החיים וחובת האדם להתעלות מעל יצריו האפלים.

כאשר חיילינו ישמידו את מפקדי חמאס, הם יסלקו אפוא מהעולם גם את הרוע שכבר מתפזר בחסותו מסביב לגלובוס. הבהירות המוסרית מחייבת את חמאס להחזיר באופן מיידי וללא תנאי את כל אנשינו בריאים ושלמים, וראשי הארגון המתועב יודעים זאת. כיצד אנו יודעים שהם יודעים?

מכך שהם מתחננים למעשה בפני ישראל להיכנס למשא ומתן בתנאים נחותים מבחינתנו. הרי חמאס לא היה משחרר מרצונו הטוב את ארבע החטופות ולא את הסרטונים המרושעים, אלמלא נקלע למצוקה. אין אצלו ארוחות חינם. ובכל זאת, בקור רוח אכזרי במיוחד, ראשי הארגון ניסו שוב לזרוע פיצול בינינו, במטרה שניכנס לקוראלס הכניעה. את התענוג הזה אסור לתת להם בשום אופן. יש לנו ניסיון רע ומר עם עסקאות שבויים בלתי מוסריות, בפרט מול חמאס.

שכן, הפסיכופת שיזם את מעשי הזוועה נגדנו הוא יחיא סינוואר, ששוחרר בעסקת שליט. עימו הוצאו מהכלא עוד 1,000 איש, שחלקם היו עמוד התווך הארגוני של הפשיטה על הנגב. אז, ב־2011, מערכת הביטחון והדרג המדיני טענו ש"אפשר להכיל את הסיכון". ההכלה הזו עלתה לנו במחיר דמים שהמוח לא מעכל. אוי לנו אם נחזור על הטעות.

הבהירות המוסרית מחייבת גם עדכון דחוף בעמדותיה המדיניות של ישראל בנוגע לרשות הפלשתינית. שכן בשעה שמנהיגי ישראל מרוכזים במאמץ הצבאי, ואינם מתפנים לעסוק בתרחישי היום שאחרי, במערב כבר עובדים על החזרת אבו מאזן לעזה. אבל יו"ר הרשות מחנך לטרור, מתקצב אותו במשכורות קבועות, שולח את שריו להשתתף בלוויות מחבלים, ונמנע בכוונת מכוון מגינוי הזוועות במערב הנגב.

להעביר מסר ברור

לא במקרה אמרה בכירת אש"ף, חנן עשראווי, כי "חמאס מהווה 30 אחוז מהציבור הפלשתיני". בעיניים שלה ושל רוב ערביי הארץ, אש"ף וחמאס מנסים להשיג את אותה מטרה, רק בכלים שונים. כך שעבאס איננו יותר טוב מחמאס. וממש כשם שהכסף הקטארי היה דמי טרור שקמו עלינו לכלותנו, כך כל שקל שישראל מעבירה לרשות הפלשתינית, בסופו של דבר מופנה נגדנו להורגנו. אנחנו נמצאים במעגל הסגור הזה מספיק שנים.

לפיכך, הקבינט המדיני-ביטחוני חייב לאמץ בישיבתו הקרובה את ההצעה של שר האוצר סמוטריץ' ולעצור לאלתר את העברות הכספים לרש"פ, עד שתתנער באופן מוחלט, מעשי ומילולי, מתמיכה בטרור ובאנטישמיות.

זאת ועוד, הקבינט צריך כבר עכשיו לייפות את כוחו של שר החוץ, אלי כהן, להעביר לעולם את המסר כי הרש"פ אינה חלק מהפתרון אלא חלק מהבעיה. כבר 30 שנה מפנטזים במערב שהישות הכושלת הזה תגיע איכשהו לשלום עם ישראל, אף שבפועל היא לא מחמיצה הזדמנות להחמיץ הזדמנות, כולל באירועי 7 באוקטובר. לכפל הלשון ולמשחקי המילים שלה נתנו סיכוי מספיק שנים. גם אותם הגיע הזמן להפסיק.