בדיקת פרשת פגסוס: התעקשות אחת של לוין חושפת את מניעיו האמיתיים

יש אמנם סיבות לתמוך בוועדה לבחינת השימוש ברוגלות, כמו החשד שנעשה בהן שימוש מרחיב שפגע בזכויות יסוד • אך לא אלה מעניינות את שר המשפטים ויתר חברי הממשלה, אלא משחקי כוח ושליטה

לוין עם נתניהו. חסר איזון . צילום: יונתן זינדל פלאש90

יש לא מעט סיבות לצדד בבדיקת השימוש שעשתה המשטרה ברוגלות התקפיות בחקירה. המרכזית שבהן היא החשד שנעשה שימוש מרחיב ומתירני באמצעי הזה, באופן שפגע בזכויות אזרח יסודיות.

יש גם לא מעט סיבות להתנגד לבדיקה כזאת. השתיים המרכזיות הן הפגיעה האפשרית באמצעים וביכולות אסטרטגיים, לא פחות, וההשבתה המוחלטת כמעט של יכולות מיוחדות של המשטרה, באופן שיקשה לפענח פשעים מתוחכמים ואלימים, ועוד בתקופה שבה הפשיעה גואה, בעיקר במגזר הערבי. 

איזון הגיוני בין שני הקטבים האלה היה מוביל להקמה של ועדת בדיקה מקצועית עניינית, ולא פוליטית. כזאת היתה ועדת מררי, אך מסקנותיה לא ריצו את הפוליטיקאים. זאת, אף שבין חבריה היו שני בכירי שב"כ לשעבר - ראש אגף הטכנולוגיה וראש אגף החקירות בארגון - אנשי מקצוע מעולים ונקיי כפיים, שביצעו רנטגן ענייני ונטול פניות לפרשה.

ד"ר הראל מנשרי בפודקאסט "15 דקות": "אין סיבה לוועדת חקירה ממלכתית"

האמת צריכה להיאמר: הפוליטיקאים, ובראשם שר המשפטים יריב לוין, מחפשים לדרוס בשיטתיות כל מה שנתפס אצלם כאיום. לא זכויות הפרט מעניינות אותם, אלא שליטה, כוח ונקמה, וגם ענייניו הפליליים של אזרח אחד שנידונים עכשיו בבית המשפט המחוזי בירושלים. אנחנו יודעים שזה המצב מההתעקשות של לוין שהוועדה תדון גם ב"תיקים הפתוחים", כלומר כאלה שנמצאים עדיין בהליכים שיפוטיים.

אין לכך כמובן אח ורע או בדל של היגיון או היתכנות משפטית (בג"ץ יאסור על הוועדה לגעת בתיקים האלה), אבל שימו לב לעובדה הזאת: בכל שנות כהונתו הרבות של בנימין נתניהו כראש ממשלה הוקמה רק ועדת בדיקה ממשלתית אחת - לאסון נחל צפית. בה כמובן לא היה עיסוק בפרשה עצמה, שבה התקיימו באותה העת הליכים פליליים.

נתניהו לא אוהב ועדות חקירה כי משמעותן אחריות, ונתניהו לא אוהב לקחת אחריות. אבל במקרה הזה הוא זיהה הזדמנות לנגוס עוד קצת באמון הציבור במשטרה ובפרקליטות, ואולי גם להרוויח כמה נקודות בענייניו המשפטיים. העובדה שעל הדרך הוא מסכן כלי עבודה חיוניים ופוגע בעבודת המשטרה מעניינת אותו ואת הממשלה פחות, כנראה.

במקום למנות פרויקטור לעניין הפשיעה הגואה ולחזק את המשטרה, הממשלה מחלישה אותה. אין היום אף גוף אכיפה בעולם שלא משתמש או משתוקק להשתמש ברוגלות התקפיות, משום שבעידן האפליקציות המוצפנות אין שום דרך אחרת לאתר, לסכל ולתפוס טרוריסטים, רוצחים, סוחרי סמים ופדופילים. זה כל כך בסיסי, שעצם הצורך לכתוב את זה בשנת 2023 מטיל צל כבד על שיקול דעתם של מי שהחליטו לעקר את המשטרה מיכולות כאלה, בתקופה כזאת.

ישראל הפכה בעשור וחצי החולפים לסייבר ניישן, בין היתר בזכות עולם הסייבר ההתקפי. היא השתמשה בכך כדי לפתוח פער ענקי על אויביה, ובראשם איראן ושלוחיה, וכדי לקדם יחסים עם שורת מדינות באזור שרכשו יכולות ישראליות כאלה והשתמשו בהן כנגד אויבים שונים. על הדרך חיזקה ישראל גם את ביטחון הפנים שלה, וגם אם בדרך היו תקלות - ובטוח היו, כמו בכל תחום - הרעיון של לשרוף את כל היער כדי לעקור כמה עצים חולים הוא מופרך מיסודו.

"אתם חושבים שכולנו מטומטמים?", שאלה השרה מאי גולן את נציג היועמ"שית בישיבה בראשון. התשובה היא לא, אבל גם מחוץ לחדר ישיבות הממשלה לא יושבים אידיוטים גמורים, וכל מי שעיניו בראשו מבין שממשלת ישראל לא תרמה הפעם דבר לאזרחיה. היא רק הגבירה דרמטית את הסיכון לביטחונם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר