ממשלת ימין על מלא? הניסוי הזה נכשל

על הרבה פחות מהמתרחש עכשיו ניר אורבך הכריז בממשלה הקודמת כי "הניסוי נכשל", והמשיך לגלגל את כדור השלג עד לקיצה של ממשלת בנט־לפיד.

על מה נכשל אותו הניסוי? מאזן גנאים מרע"מ הצביע בניגוד לעמדת הקואליציה בסוגיית הארכת תקנות יו"ש. אם על הצבעה בכנסת הכריז אורבך שהניסוי נכשל, מה יגידו חברי קואליציית "ימין מלא־מלא" על השתוללות הטרור ברחבי ישראל?

כשאומרים "ממשלת ימין מלא־מלא" מתכוונים בעיקר ליד ברזל, תגובות צבאיות חריפות, מדיניות אפס סובלנות. אך בשלושת חודשי ממשלת "ימין מלא־מלא" ספגה מדינת ישראל ירי בצפון, ירי בדרום, אחים ואחיות שעולים בסערה כואבת השמיימה, פיגועים רצחניים, מהומות בהר הבית, מפגעים ממזרח ירושלים ושחיקה בהרתעה. כל אלה הם תוצאה של מדיניות הכלה.

נכון שאי אפשר לשנות מציאות ביטחונית בתוך שלושה חודשים בלבד. אבל קשה לא פחות להסביר את עשרות התגובות והציוצים של חברי הקואליציה הנוכחית שתוקפים את הממשלה הקודמת על אוזלת יד, על ידיים כבולות בגלל מנסור עבאס, על תגובות רכות, רפיסות וחולשה.

מבחן התוצאה קובע

הבייס הימני זועק - הבטחתם? תקיימו. לא יכולים לקיים? אז למה הבטחתם? אם היה מדובר רק בביטחון - דיינו. לא מעט מצביעי ימין סבורים, גם עוד לפני הסבב הביטחוני הנוכחי, שהניסוי נכשל, או לכל הפחות שזה לא מה שחשבו שיקרה בממשלת ימין. זה נכון שרוב התקשורת מגויסת, שהמחאה מתודלקת ושההסברה כושלת, ועדיין - מה שקובע הוא מבחן התוצאה.

במבחן התוצאה: הכלכלה חטפה מכה, יוקר המחיה לא עושה סימנים של הקלה, היחסים עם ארה"ב נמצאים בסימן שאלה, המשילות תקועה בריבים בין השר לבין המשטרה, ואפילו גולת הכותרת - הרפורמה המשפטית - נוהלה בשלומיאליות וגרמה נזק חברתי כזה משמעותי, שאפילו ימנים תוהים אם מינוי שני שופטים שמרנים, התגברות או סניוריטי שווים את המהומה. תוסיפו לזה את פיטורי גלנט ואת הפליק-פלאק לאחור נטול הקלאסה - ותגיעו לתחושת מרירות רבה במיוחד.

הפתרון היחידי

אחת מהמסקנות החשובות ביותר מהשנים האחרונות ברורה מתמיד: ממשלות של חצי עם לא מצליחות. ממשלת בנט־לפיד השאירה את הליכוד, את הדתיים ואת החרדים בחוץ, ולא שרדה מול מחאה אפקטיבית ולוחמנית שהופעלה מול עידית סילמן, ניר אורבך ועוד. ממשלת הימין השאירה את הליברלים, את המרכז ואת השמאל בחוץ - והם יצאו לרחובות והבעירו את המדינה במחאה אפקטיבית, שגרמה לעצירת החקיקה והדגישה את תחושת הכאוס הכללית.

יש קו מחבר, ואולי אפילו פתרון משותף, בין ימים ביטחוניים מתוחים, אסונות כואבים, קרע חברתי ומצב פוליטי מתנדנד - אחדות. רק אחדות.