בני גנץ, אני כותב לך מכתב זה מתוך דאגה עמוקה לגורל המדינה, ובתוכה צה"ל שכל כך יקר לכולנו.
אנחנו מכירים אישית שנים רבות, וזכיתי אף להיות פקודך במהלך שירותנו המשותף. אני יודע כמה המדינה חשובה לך, וכמה ימים ולילות השקעת (כמה מהם עשינו יחד) כדי לשמור עליה ועל אזרחיה. שליחותך נמשכת גם בימים אלה, ואני מלא הערכה לתרומתך המתמשכת לביטחון המדינה.
הימים הם ימים קשים, אולי הקשים ביותר מאז הקמת המדינה. הרצון וההתעקשות לשנות את מערכת המשפט - שזקוקה לרפורמה - בתהליך בעייתי וללא הסכמה רחבה, הביאו לקרע בעם ולסכנת התפוררות של הלכידות הלאומית. ברור לכולנו שללא לכידות ייפגע קשות הביטחון הלאומי. פתאום הפך צה"ל, שחייב להיות במרכז הקונצנזוס, לגוף שעלול להיפגע אנושות ממחאת אנשי המילואים ומהמחלוקת שמחלחלת פנימה.
הכלכלה, ותעשיית ההייטק בתוכה, מתחילות לאותת על פגיעה מעמיקה. יוקר המחיה מזנק, וכך גם חוסר היכולת של ילדינו לשאת בעול המשכנתאות. המחלוקת חלחלה גם לתוך משפחות שככל הנראה חלקן לא יישבו יחד בליל הסדר.
אנו נמצאים לפני ימי הזיכרון וטרם יום העצמאות. כולי תקווה כי נוכל לכבד ימים קדושים אלה מתוך אחדות לאומית. אין בסיפור הזה צודקים וכאלה שאינם צודקים. אנחנו מעבר לסוגיה הזו. לא יהיו במאבק הזה מנצחים ומפסידים, כי כולנו הולכים להפסיד. הוויכוח נשלט בידי קיצוניים משני הצדדים, ולצערי אין מי שיעצור את הטירוף. אנחנו יושבים בתוך רכבת שדוהרת לתהום - ואין נהג בקטר.
בני היקר, אמרת לפני הבחירות שאם תהיה שעת חירום, אתה תשקול להצטרף לממשלה כדי לפעול מתוכה לטובת מדינת ישראל. מאות אנשים שאיתם שוחחתי לאחרונה חשים תסכול מהמצב, וחוששים לגורל המדינה.
לעניות דעתי, נראה כי רק הצטרפותך לממשלה תוכל לעצור את הרכבת הדוהרת. מנהיגותך והממלכתיות שאתה נוקט יביאו לאיחוד העם מחדש, ולחזרת צה"ל למרכז הקונצנזוס.
בשמי ובשם אנשים רבים שאיתם שוחחתי מכל המחנות, אנא הרם את הכפפה וצא בהצהרה מנהיגותית כי אתה מוכן להצטרף לממשלה באופן מיידי (בתנאים שאתה תציב), כדי להביא לעצירת מהלך החקיקה ולאפשר שיח שיביא לידי כך שתנוסח ותיושם רפורמה שתתקבל בהסכמה רחבה.
אני מקווה שתיענה לקריאה זו. ההיסטוריה לא תסלח לאף אחד מאיתנו אם נגיע לפגיעה חמורה בחוסנה של המדינה. זוהי שעת חירום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו