"מצווה לומר לבעלי דינים בתחילה, בדין אתם רוצים או בפשרה. אם רצו בפשרה, עושין ביניהן פשרה, וכל בית דין שעושין פשרה תמיד הרי זה משובח", כתב הרמב"ם. אך לצער חלק מהקוראים ולשמחת אחרים - במערכת הפוליטית כולם מודים שלא תהיה באמת פשרה. אף אחד לא באמת רואה בזה דבר משובח.
אך שלא תטעו. בדרך עוד נשמע על ניסיונות להידברות. התנאי יהיה שצד אחד יעמוד בתנאים של רעהו. התנאים, אגב, משתנים בכל כמה שעות כדי לגרום בדיוק לכך שלא יהיה משא ומתן אמיתי בין הצדדים. משום שבימים אלה, לאור הרפורמה של לוין, כל אזרח שני הפך מומחה למשפט חוקתי - אתם בוודאי יודעים שהעיקרון המוביל בדיני חוזים הוא תום לב. אבל בלי קשר לפערים האידיאולוגיים העצומים הקיימים, כבר עכשיו המשא ומתן המקדים נעשה בחוסר תום לב ומונע משיקולים פוליטיים שמונעים הגעה לפשרה אמיתית.
הסבת המקצוע שהרצוג עשה מנשיא לאומי - למתווך הלאומי, מייעדת לו תפקיד מהקשים שיש. גם בתיווך דירות, המתווך יודע מי הבעלים של הדירה ומי הקונה. אחת הבעיות המרכזיות של הרצוג היא שאין פה שני צדדים לעסקה. בעוד בקואליציה אפשר לומר שאם סגרת עם לוין או דרעי - משל שסגרת גם עם סמוטריץ' ובן גביר - באופוזיציה המצב הפוך. כל שחקן שם עצמאי. מה ההגדרה של פשרה בהסכמה רחבה? דיל עם גנץ? עם לפיד? השניים הרי לא חיים באותו תדר. כנ"ל מיכאלי וליברמן.
נניח שהמחנה הממלכתי, כשמו, הוא הכתובת לסגירת עסקה שתאחד את הממלכה. הוא גם הכי קרוב אידיאולוגית מבין יתר מפלגות האופוזיציה להשיג פשרות מול רוטמן ולוין בנושא המשפטי. הבעיה היא שהפוסט־טראומה של גנץ מהקואליציה ההיא עם נתניהו עדיין מהדהדת - ויש לה השלכות על המדינה כולה. היא גרמה לכך שקמה ממשלת השינוי, והיא תמנע מגנץ לסגור עסקה. זו הסיבה שהוא הולך תמיד צעד אחד קדימה ושניים אחורה. מצד אחד הוא היה רוצה לנעוץ את הפשרה, ומצד שני הוא חושש שוב להישאר לבד בצריח עם נתניהו ולאפשר ללפיד לתקוף אותו בבייס השמאלי. זה, כאמור, חוסר בתום לב ומתן עדיפות לשיקולים פוליטיים.
מרחב תמרון מוגבל
אבל הוא לא היחיד. לפיד לא יכול באמת להרשות לעצמו שתהיה פשרה. הרפורמה מתדלקת את המחאה נגד הממשלה, מחאה שהרבה זמן לא נראתה פה. ללא רוב בכנסת, לפיד חייב דלק למחאה כאוויר לנשימה. הוא לא יוותר על זה.
הפגנה נגד ההפיכה המשטרית מול מעון ראש הממשלה בירושלים // צילום: יוני ריקנר
באשר לרוטמן וללוין, אין ספק שהרפורמה בנפשם מבחינה אידיאולוגית, אך השבוע הם נזכרו גם בשיקולים הפוליטיים. הטלפונים שלהם הופצצו בהודעות כועסות של אנשי ימין לאחר שחוק דרעי ופסקת ההתגברות ירדו לבקשת הנשיא ביום רביעי מסדר יומה של הכנסת כדי לאפשר הידברות. לוין ורוטמן נלחצו, והוציאו הודעה שאין שום עצירה בחקיקה. נוסף על כך, גפני נטש את המליאה במחאה על הורדת פסקת ההתגברות - רוצה לומר שגם מרחב התמרון של הקואליציה מוגבל.
באשר למיכאלי ולליברמן, יו"ר העבודה רוצה לאגף תמיד את לפיד משמאל, כדי לעשות הון פוליטי על הגרעין הקשה של המחאה שלא מוכן לשיח עם הממשלה. יו"ר ישראל ביתנו לא ייתן לעולם לממשלה הישג ימני של רפורמה במערכת המשפט בהסכמה. לפחות דבר אחד ניתן להגיד בבטחה: יש נשיא בירושלים. השאלה היא אם נגלה שהוא גם קוסם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו