המהומה בוועדת החוקה היא ניכור של אליטה מנותקת

הביטו במה שאירע אתמול בוועדת החוקה של הכנסת, וראו מדוע הסיכוי שמישהו מהצד של הח"כים המכהנים שהתפרעו בדיון ייענה לקריאות נשיא המדינה הרצוג ויתחיל בהידברות עם הצד השני - שואף לאפס.

הרי גם אם מבחינה עקרונית יאיר לפיד תומך ברפורמה כלשהי במערכת המשפט, וכמוהו גם בני גנץ ובוודאי גדעון סער, באקלים הנוכחי הציפייה מכל אחד ואחד מהם היא להחרים את הממשלה שסומנה כאויב. כמו הכלבים שרצים קדימה, אבל לפני כל צומת מעיפים מבט אחורה לבעלים לראות לאן יפנה, כך ראשי האופוזיציה, שלכולם התבטאויות עבר בעד שינויים משפטיים וכולם יישרו קו עם ההמון המוסת.

רק לפני שבועות בודדים הודיע בני גנץ שהוא מוכן להידברות. מייד אחר כך חטף על הראש ממרב מיכאלי ומאלפי המפגינים ומיהר להתיישר: אתמול כבר הודיע כי לא תהיה שום הידברות.

טוב עשה הרצוג שקרא להנמיך את הלהבות וביקש, כמעט התחנן, מהצדדים לשבת ולדבר. סביר להניח שהרצוג, לו היה היום בכנסת, היה מתנגד לרפורמה כמו יתר חברי מפלגתו. הרצוג גם לא ביקש להיות המתווך ולא השים את עצמו כגורם אובייקטיבי. הוא פשוט ביטא רחשי לב של ציבור גדול, שלא מעוניין במראות המבישים מוועדת החוקה.

מהבחינה הזאת העקרונות שהניח על השולחן, אף שאינם מבטאים באופן מלא את הצורך בשינויים במערכת המשפט, הם צעד משמעותי של ויתור ובסיס נכון שאיתו אפשר לגשת לשולחן. לו הרפורמה במערכת המשפט היתה באמת בראש מעייניהם, היו ראשי האופוזיציה נענים לאתגר.

אולם לא הרפורמה מעניינת אותם, אלא עצם קיומה של הממשלה. אם לא תהיה הרפורמה - אז ייסבו ההפגנות על משהו אחר. את מנגינת בלפור אי אפשר באמת להפסיק. כל עוד הימין שולט, ועל אחת כמה וכמה כאשר הוא מעז ליישם את מדיניותו, לא יהיה להם מנוח. ההרגשה שאיתה יקומו בבוקר היא שגנבו להם את המדינה. נאיבי לחשוב שהחבורה הזאת מסוגלת לגשת למשא ומתן על הרפורמה, כשמבחינתה לכל הממשלה הזאת אין לגיטימציה בכלל להתקיים.