יש דין לפקידים - ויש דין לבר סימן טוב

קצת אירוני שביום שבו מירי רגב מכריזה כי "תם עידן הפקידים", ממונה לתפקיד מנכ"ל משרד הבריאות "פקיד־על", כזה שגם רה"מ וגם שר הבריאות רואים בו כתובת בלעדית, ושלפיו – ככל הנראה – יישק דבר. כנראה שיש פקידים – ויש פקידים.

לתקשורת, לאופוזיציה ולצייצנים קל לזלזל במינוי של אוסנת מארק למנכ"לית משרד המדע, ולרדת על משה בן זקן שמנסה לקמבן את עצמו למשרד התחבורה. בר סימן טוב? זה כבר מינוי "לגיטימי", גם אם הוא מלווה בהיעדר רגישות חברתית, בחזירות ובריסוק כללי האתיקה והמינהל התקין של משרות במשרדי הממשלה.

מעניין היה לגלות אם נער האוצר המוכשר, משה בר סימן טוב, היה מאשר ל"ברסי" שכר של 90 אלף שקל מהקופה הציבורית – כפול ויותר ממנכ"לים מקבילים אליו במשרדים אחרים. האם לדעת איש הכספים בר סימן טוב, בשנת 2023 - שצפויה להיות קשה כל כך כלכלית - צריך לאשר בהינף יד שכר שכזה מבלי לנהל כלל דיון מטה ועבודה תקציבית בין־משרדית? מאיפה עזות הרוח?

בר סימן טוב נהנה מתקשורת מחמיאה, בלשון המעטה, במהלך השנה הראשונה של מגיפת הקורונה. הוא עשה אקזיט מהמשרד בדיוק בזמן הנכון כדי לשמר את הדימוי המושלם שלו, זה שגורם לו לחשוב כי הוא ראוי להשתכר כמו מנהל בית חולים – אף על פי שהוא לא רופא, ולא עבר את דרך החתחתים האינסופית שאותה מנהלים ורופאים עוברים בקריירה שלהם.

קובי בר נתן, הממונה על השכר במשרד האוצר, מזכיר בימים האחרונים לבר סימן טוב ולשר הממונה עליו, בצלאל סמוטריץ', שהשכר הכפול שהמנכ"ל החדש יקבל - יגיע ישירות מהמיסים שלנו. המכתב החריף שבר נתן שלח בעניין לא יוכל לזכות להתעלמות, אבל גלגול ההחלטה לשרי הבריאות והאוצר לא מבשר טובות. כבר למדנו שבאווירה הפוליטית בישראל של ימינו - הכל אפשרי, גם אשרור שרירותי של הכפלת שכר, שילוש, או ריבוע שלו.

ומה עם המנכ"לים האחרים? ומה עם החשבון לציבור? פחות קריטי כשמדובר ב"ברסי".

המגזר הציבורי ראוי למנכ"לים הטובים ביותר. הסברה הידועה היא שאנשים טובים לא יגיעו למשרדי הממשלה אם לא נדע לתגמל אותם כמו ב"אזרחות", ושהשוק הפרטי יחטוף אותם. אבל המציאות קצת שונה.

בר סימן טוב ניהל את המאבק הראשוני של ישראל בקורונה ונתפש כמי שהוביל מבצע מוצלח ברמה בינלאומית. במשך חודשים ארוכים, הוא הפך לדמות הפופולרית ביותר בישראל. אחרי שנה, הוא יצא למגזר הפרטי.

הוא "נחטף" על ידי השוק הפרטי וחברות הענק, אבל בשדה הזה השורה התחתונה היא שקובעת. והרי לפנינו סיבוב פרסה: עם כל הכבוד לתחרות של השוק הפרטי, מי שהתרגל לינוק מעטיני הכסף הציבורי, מתקשה להיגמל מכך במהירות.