יום רביעי לפני שבועיים. שעת צהריים. הימים הם ימי חלוקת התיקים בליכוד. הטלפון של דודי אמסלם מצלצל, על הקו אחד מחבריו הקרובים במפלגה, יואב גלנט. "דודי, אני בא אליך", הודיע גלנט. אמסלם ניסה להבין מה קרה, גלנט טען שזו שיחה ל"פנים מול פנים" ויצא לדרך. אמסלם, כמו אמסלם, הספיק לפתוח שולחן שכלל סיר ממולאים וערימות של סלטים והשניים ישבו לאכול.
בשלב מסוים בשיחה הגיעה הסטירה: "נתניהו שלח אותי להגיד לך שלא תהיה יו"ר כנסת, וזה לא נתון למשא ומתן", אמר גלנט. אמסלם עוד ניסה להבין מה פתאום חברו מתנדב למשימה כזאת. גלנט אמנם חשב שהוא עושה מעשה טוב כשהוא זה שנמצא שם לתמוך בחברו, אמסלם התאכזב, והפגישה מסתיימת באווירה קרה ועכורה. מאז השניים - איך לומר בעדינות - פחות מתקשרים.
בשעה שש בערב זומן אמסלם לפגישה אצל נתניהו. בשעה חמש הוא כבר שמע במהדורות החדשות שתפקיד יו"ר הכנסת ניתן לאמיר אוחנה. אמסלם פגוע. כל כך פגוע. לא רק מהעובדה שלא קיבל תפקיד, אלא בעיקר מהדרך. הוא מרגיש מושפל ובעיקר מרומה.
המתקפה של אמסלם // צילום: יאיר לוי, בחדרי חרדים
למה מרומה? אחת השאלות שגם מצביעי ליכוד שואלים את עצמם בשבועיים האחרונים היא למה אמסלם הציב את מה שיכול להפוך לסרט "האולטימטום שתקע אותי". מדוע היה צריך לסמן אמסלם רק שני תפקידים - יו"ר כנסת ושר משפטים - ולכבול את עצמו ואת האפשרויות שיעמדו בפניו?
ובכן, מסתבר שהאולטימטום המדובר לא היה נגד נתניהו, אלא אפילו בעדו. ויותר מזה, נתניהו גם ידע מהאולטימטום ואף תמך בו. כזכור, את האולטימטום העמיד אמסלם בראיון לערוץ 13 חודשיים לפני הבחירות. הימים הם ימי קמפיינים והצגת תכניות של המפלגות השונות, בן גביר וסמוטריץ' מדברים על התוכנית המשפטית. בן גביר מתחיל לתפוס תאוצה, כשהחשש העיקרי בליכוד הוא שמצביעיהם יישארו בביתם ולא יגיעו לקלפיות.
אמסלם תיאם עם נתניהו שיתמקד במערכת הבחירות בסוגיה המשפטית הקרובה לליבו של אמסלם וקרובה עוד יותר לליבם של הליכודניקים - וזה מה שהוא עשה. הליכודניקים אהבו ויצאו להצביע. כשהסתיימו הבחירות והגיע זמן הפירעון, אמסלם היה בטוח שהסיכום השקט בין השניים יכובד. מהפגישה הראשונה הוא יצא עם הבנה שהוא יו"ר הכנסת הבא. נתניהו אמר לו שכיו"ר כנסת הם יצטרכו לשבת ביחד מדי שבוע ולהיות החברים הכי טובים. אמסלם הסכים ויצא מחויך.
דווקא בגלל זה המכה שהגיעה כמה ימים מאוחר יותר הייתה קשה עוד יותר, והנאום ביום שישי האחרון התמקד בעיקר בדרך שבה הדבר נעשה ובהשפלה.
מקורבים משני הצדדים בטוחים שלסיפור יש סוף טוב. אמסלם הוא לא רק בשר מבשרה של הליכוד אלא הוא הליכוד האמיתי, הם טוענים. אלא שבניגוד לעבר, כשח"כים הביעו תרעומת על חלוקת התיקים נשמרו להם תיקים לכשיתרצו. הפעם התיקים חולקו, והפתרון יצטרך להיות יצירתי במיוחד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו