לא פחות משהביס את שונאיו בשמאל, נתניהו סגר שלשום חשבון עם יריביו בימין. בנט, ליברמן, סער, אלקין, האוזר, יעלון, הנדל, שקד ויתר הפוליטיקאים הימנים שסירבו להתיישר על פי תכתיביו, מצאו עצמם באופוזיציה במקרה הטוב - ובבית במקרה הרע.
אין פה מקריות. נתניהו מנהל מאבק רעיוני נגד השמאל, אך יוצא למלחמות-שמד נגד פוליטיקאים ימנים. בעיניו, ביקורת מימין היא תמיד קריאת תיגר על שלטונו ומהותו, אף כי הציפיות ממנו לתפקד כמנהיג הימין "על מלא-מלא" לא נועדו ברוב המקרים לאיים עליו פוליטית. טעות מצידו ומצד משפחתו לפרש כך את הדברים. למעשה, ההפך הוא הנכון. דווקא משום שנתניהו מוערך כל כך, התקוות בימין היו ונותרו שיגשים את השקפת העולם הזו. תוכיח זאת הלכידות האידיאולוגית השוררת כעת בגוש הימין.
לבן גביר, סמוטריץ', זוהר, קרעי או לוין אין שום שאיפה להחליף את נתניהו. כל מה שהם רוצים הוא יישום תפיסת העולם שלהם ושל בוחריהם: שינוי האיזונים מול מערכת המשפט והחזרת הכוח לכנסת; השבת המשילות והביטחון האישי לרחבי הארץ ולשטחי C ביו"ש; עצירת ההשתלטות הערבית על הארץ; החזרת כוח ההרתעה לצה"ל ולחייליו. ציפיות אלה מצטרפות, כמובן, לצרכים הכלליים, כגון הורדת יוקר המחיה ומחירי הדיור, והחזרת המצב החוקתי של ראש ממשלה יחיד, בלי פריטטיות ובלי רזרביות, לקדמותו.
בכל הפעמים הקודמות שבהן נבחר לראשות הממשלה, התחבא נתניהו מאחורי גורמי שמאל, אם בקואליציה ואם במשרד היועץ המשפטי לממשלה, כדי להתחמק מצעדי ימין בני-הגשמה. האכזבה מכך היא שהולידה את הביקורת מבית. כעת, כשהוא נהנה מקואליציה גדולה ובטוחה שאיש בה לא מאתגר אותו, וכאשר הוא יודע שבצד השני של המפה רק מחפשים כיצד להפילו, נתניהו חייב לתפקד כמנהיג הימין עד הסוף. בלי תירוצים ובלי התחמקויות, באחריות ובלי מריחות.
כשהוא בן 73, מתחיל כהונה שישית וללא ספק המנהיג הבלתי מעורער של ישראל, מותר לו להיות מי שהוא באמת. אם כה יעשה, ממשלתו תמלא את ימיה בקלי קלות. לא פחות חשוב, אם ינהיג את המדיניות שבוחריו ביקשו, יתקן את הרושם שהשאירו מהלכי עבר לא ימניים שנקט. כך תתקבע מורשתו כפי שהיא אמורה להיות: מנהיג הימין.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו