הציונות הדתית אמורה להיות כוח משמעותי בבחירות הקרובות, כך לפחות מדווחים הסקרים. היום, בפריימריז לרשימה, כלב לא נבח. לא שריטות בדרך למיקום גבוה, לא קטטה המונית, למרות שביקשנו. שעה הסתובבתי בקלפי בפתח תקווה ולא מצאתי מצביע. חזרתי הביתה ללא מדבקה לילדים ואפילו בלי עלון.
לעומת השקט במפלגת הימין במרכז תל אביב, בפריימריז של מרצ - מפלגה שזקוקה לעקבים כדי לראות את אחוז החסימה - הובחנה שריפה בשדה קוצים. היה צריך לארגן שטח סטרילי בין זהבה גלאון ליאיר גולן, כי מחנה השלום דחה את השלום לפחות עד להודעה חדשה.
"המאבק בשבועות האחרונים הכניס איזו נראות למפלגה", הסבירה איריס טרי, מצביעת מרצ ותיקה. "לנו אמנם זה לא היה כל כך היה נעים, כי אנחנו מחבבים את זהבה ומעריכים את יאיר, אבל שמחתי שיש אקשן. למרצ, שמצטיירת כשמרנית וטהרנית, התברר שיש רגשות, רצונות, מאבקים. יש בה תחרות".
הטוענת לכתר, גלאון, הגיעה להצביע קצת אחרי השעה ארבע אחר הצהריים. חיכה לה שם צבא עיתונאים, מינימום מנהיגת העולם החופשי של ת"א. "אני אופטימית", ניסתה לפזר במעט את המתח. "מודה שכרגע הבטן שלי מתהפכת. אני קוראת לאנשים להצביע ואז אעמוד בראש. שום דבר לא בכיס שלי".
קצת מייק-אפ
באותו זמן אפשר היה לראות באולם את מיטב בניה ובנותיה של המפלגה. מיכל רוזין הסתובבה בקרבת המועמדות כמו לוויין תקשורת, מוסי רז שמר על קשר עין עם מצביעיו, ניצן הורוביץ נתן כניסה, ואורי זכי הגיע עם בת זוגו תמר זנדברג במטרה לקושש עוד כמה קולות, אבל השאלה אם קצת מייק-אפ ישנה את התמונה או שמרצ תמשיך לדעוך לאיטה.
"למה זהבה עזבה בזמנו? בגלל שניסתה לחדש ולא הצליחה", הסביר יהודה דרור, מאנשי הגווארדיה הוותיקה. "התוכנית שלה היא מרצ אחרת, כזו שתהיה פתוחה לקהלים חדשים. היא בעד שינוי. אם היא תוכל, זו כבר שאלה אחרת".
דני פולישוק, אף הוא מהוותיקים, דור תשיעי בארץ, לא מאמין. "על איזה שינוי מדברים? אין לנו קהל אחר. אתה נולד מרצ ומת מרצ, וכל עוד ייוולדו אוהדי מרצ אנחנו נישאר על חמישה מנדטים. התשובה היא מנהיג חזק לשמאל, אבל אני לא רואה אחד כזה".
הזכרתי להם שגם הציונות הדתית מגבשת באותם רגעים את רשימתה. "זה מדיר שינה מעיניי", הודתה נוגה בר-לב שישבה בסמוך. "הם יהפכו אותנו למדינת הלכה, וכמו בסין ישימו את כל השמאלנים במחנות לחינוך מחדש. זה מה שהם אמרו".
בפריימריז של הציונות הדתית בפתח תקווה לא ידעו על מה אני מדבר. שלושת האחראים בכלל הופתעו לראות מישהו נכנס אליהם לבונקר בשעות הצהריים. שלוש שעות אחרי הפתיחה הייתי השמיני בלבד שהופיע בפתח.
מצביעים מהבית
"כולם מצביעים מהבית", הסביר לי יהונתן גוטמן, תלמיד ישיבה מכוכב השחר, שעבד במקום עם אחיו שלמה. השניים הרימו את עיניהם מהספרים כששאלתי מי צריך להנהיג את המחנה. נראה שהם הגיעו עם תשובה מוכנה מהבית.
"חד-משמעית בצלאל סמוטריץ'", שלמה ענה. "הכי שקול, חכם. פרקטי בצורה מטורפת. במשרד התחבורה עפו עליו כל הבכירים, ואפילו שמאלנים אמרו לו 'אנחנו לא חושבים כמוך, אבל נתת פה עבודה'. הוא המנהיג".
"בן גביר וסמוטריץ' חייבים להתאחד", הוסיף אחיו יהונתן. "הסקרים הם שטויות וזה עדיף מאשר נזרוק שני מנדטים לפח, אלא אם כן תבטיח ששניהם יעברו את אחוז החסימה".
אל האולם נכנס מאיר הירש, יהודי מבוגר, שהבהיר שהוא בדרך לתפילה בבית הכנסת הסמוך. "חייבים איחוד", עצר לרגע. "עכשיו זה נראה אופטימי, ותמיד יש חוכמולוגים שמשוכנעים שהם מסוגלים ובסוף הם נשארים בחוץ. בציונות הדתית יש מקום לכולם כדי שנוכל לחזור להיות הכוח שהיה פעם המפד"ל, לפחות 11 מנדטים. היום אנחנו נאבקים על ארץ ישראל ועל הזהות היהודית, שני דברים שאסור לנו בשום אופן לאבד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו