הרשימה הארצית בליכוד מונה 28 מקומות הנחשבים ריאליים. עליהם יכולים להתמודד חברי הכנסת המכהנים, 28 במספר. עם הודעת הפרישה של יובל שטייניץ ירד מספר המועמדים ל־27, כך שלכאורה - לכולם יש מקום ברשימת הליכוד הבאה. אבל רק לכאורה.
נלחמים על המקומות הריאליים
המחוזות, המשוריינים והמשבצת ששמורה לאישה חדשה: כמה מועמדים חזקים מתמודדים גם הם על מקום ברשימה הארצית, ועשויים לדחוק מחוץ לכנסת ח"כים מכהנים שלא ישתלבו ברשימה הבאה במקום ריאלי. המועמדים שנחשבים החזקים ביותר בקרב אלה שאינם ח"כים הם עורך "ישראל היום" לשעבר בועז ביסמוט, ושגריר ישראל באו"ם לשעבר דני דנון.
חברי הליכוד מצביעים בפריימריז למפלגה // צילומים: משה בן שמחון, יוני ריקנר
לפי שיטת הבחירות בליכוד, כדי להבטיח את רענון הרשימה והכנסת כוחות חדשים לכנסת - הרשימה מורכבת משורה של שיבוצים המיועדים לנציגי מחוזות ומגזרים, שאליהם לא יכולים להתברג מי שהיו חברי כנסת אלא רק מועמדים חדשים. הבחירה נעשית על ידי מתפקדי התנועה, כאשר כל מתפקד יכול לבחור את נציג המחוז שבו הוא מתגורר בלבד.
עוד משבצת שנועדה לשיבוץ שם חדש הוא המקום המיועד לאישה חדשה. כלומר - אישה שלא היתה חברת כנסת מטעם המפלגה. על המקום מתמודדות עו"ד טלי גוטליב, פעילת הימין החרדית ללי דרעי, הפעילה הוותיקה מטי יוגב ופעילה ותיקה נוספת, היידי מוזס. לפחות אחת מהן תזכה להיכנס לרשימה.
אבל לא זו הבעיה היחידה של המועמדים ברשימה הארצית. לפי חוקת הליכוד, יכול יו"ר התנועה בנימין נתניהו לשריין מועמדים מטעמו במקומות ה־14, ה־16 וה־28 ברשימה, מה שידחוק עוד יותר את כל אלה שיגיעו לאחר מכן.
במסגרת שריוני נתניהו: עמיחי שקלי ועידית סילמן, שאמנם אינם ח"כים חדשים - אבל הם יהיו חדשים בליכוד. זאת, לאות הערכה על כך שסייעו להפיל את הממשלה הנוכחית ולהביא להקדמת הבחירות.
***
דילים, רבותיי, דילים
אנשי השטח מרימים את ראשם: כאשר הקימו את מפלגותיהם יאיר לפיד, בני גנץ, גדעון סער ואחרים, ונשאלו מדוע לא הכניסו אלמנטים דמוקרטיים לחוקת המפלגה דוגמת פריימריז, הם תירצו זאת בכך שמדובר ב"שיטה מושחתת", בגלל "הדילים" שמשמשים חלק בלתי נפרד ממנה.
בעבר, כאשר הבחירות להרכב רשימת הליכוד נערכו בקרב חברי המרכז, שמנה כ־3,000 איש, היו הדילים מרכיב חזק מאוד בבחירת הרשימה, אולם מרגע שהעבירו את הבחירה לכ־140 אלף המתפקדים - קשה מאוד לרקום דילים חזקים ומקיפים ולקבוע את הרכב הרשימה על פיהם.
המועמדים החזקים בדילים הם חיים כץ, שהיה יו"ר ועד העובדים של התעשייה האווירית, וישראל כץ, שנחשב "מלך השטח" בליכוד. מועמדים נוספים שיש להם השפעה על אלפי מתפקדים ועל עשרות פעילים מקומיים נוספים הם צחי הנגבי, הנתמך בידי כמה פעילים חזקים, דוד ביטן, גילה גמליאל, מיקי זוהר ומירי רגב.
***
קבלני הקולות
המועמדים האהובים על הקהל הליכודי: לצד הדילים הרבים, רשימות המומלצים והחיסולים שמועברים מיד ליד בקרב ראשי הקבוצות המשפיעות והפעילים המרכזיים, יש לא מעט מועמדים המשליכים את יהבם דווקא על ההצבעה הפופולרית הבלתי תלויה של חוכמת ההמונים והמתפקדים הבלתי תלויים, שלא חייבים את חברותם במפלגה לאיש, ולא נמצאים בשום קבוצת לחץ מפלגתית מתוך העשרות הקיימות.
המועמדים החזקים בהצבעה הפופולרית הם ניר ברקת, אלי כהן, יריב לוין, יולי אדלשטיין, יואב גלנט ואופיר אקוניס. לרשימה זו אפשר להוסיף גם את אמיר אוחנה, אבי דיכטר ואת גלית דיסטל אטבריאן, המתבססת בעיקר על הפופולריות האישית שלה.
עוד ברשימה, אף שהם כן מחוברים לדילים חזקים, אך לא ברמה שיכולה לקדם את מועמדותם ברשימה לרמה מספקת מבחינתם: דודי אמסלם, גילה גמליאל, צחי הנגבי, מיקי זוהר, ישראל כץ, אורלי לוי ומירי רגב.
***
רגל פה רגל שם
חברי הכנסת המכהנים מתנדנדים: בשל הצפיפות הגדולה ברשימה הארצית, עלולים כמה חברי כנסת מכהנים לא לשוב ולראות את בית המחוקקים מבפנים. בין המועמדים המתנדנדים שנמצאים בסיכון הפעם: אתי עטיה, שכל תמיכתה נשענת על הדילים של חיים כץ; קטי שטרית, המנהלת קמפיין הקורא לתומכיה לבחור בה כדי שלא תודח מהרשימה; מאי גולן, שכמה מהנשים החזקות במפלגה מנהלות קמפיין נגדה; גדי יברקן, שהתפטר מהכנסת כדי שיוכל להתמודד במשבצת העולים אולם עתירה בנושא עדיין תלויה ועומדת; ופטין מולא, שמועמדותו כנציג המגזר הערבי והדרוזי נפסלה על ידי בית הדין של הליכוד, מאחר שהוא ח"כ מכהן.
שמות נוספים שיש סימן שאלה לגביהם הם של אורלי לוי אבקסיס, שלה זו ההתמודדות הראשונה בליכוד וקשה להעריך את כוחה; וכן טלי פלוסקוב, שהיתה חברת כנסת מטעם מפלגת כולנו - אך לא צברה את הפופולריות הדרושה כפי שעשה חברה למפלגה דאז, אלי כהן.
