מחלוקת חדשה בקואליציה? מפת אזורי העדיפות הלאומית, כפי שהיא מתגבשת על ידי מזכ"ל מפלגת העבודה, ערן חרמוני, מוציאה את היישובים ביהודה ושומרון - ומבקשת להקפיא את ההשקעה בהם.
מזכ"ל מפלגת העבודה גיבש רשימה מפורטת של היישובים שיש להוציא לשיטתו ממפת העדיפות הלאומית. על פי הרשימה שהגיעה לידי "ישראל היום", רק גושי היישובים הגדולים - מעלה אדומים, אריאל, גבעת זאב, מרכז גוש עציון ויישובי בקעת הירדן - צריכים להיות אזורי עדיפות לאומית.
השר לביטחון הפנים, עמר בר-לב, התייחס לסוגיה ואמר: "אנחנו עובדים על טיוטה של מפה כזאת. יש בינינו למפלגות אחרות חילוקי דעות", הודה. "אנחנו רואים את הגליל והנגב בעדיפות גבוהה על פני יישובים ביהודה ושומרון", הדגיש והוסיף: "אני מניח שיהיו על זה ויכוחים בממשלה ומאמין שבסופו של דבר המפה תהיה קרובה יותר לעמדה שלנו, ולא לעמדה שהייתה קיימת בשנים האחרונות".
לפני כשבוע פנה חרמוני ליו"ר מפלגת העבודה, שרת התחבורה מרב מיכאלי, בדרישה "לעמוד על כך ולהבהיר לשותפינו שזהו קו אדום עבורנו, וכי לא תתקיים בנייה ו/או הרחבה ו/או השקעה בהתנחלויות המבודדות". המזכ"ל אף דורש ממיכאלי לאיים בפירוק הממשלה, אם מפת העדיפות הלאומית לא תעודכן ואם הממשלה תמשיך לקדם בנייה ביו"ש בהיקפים גדולים. "בנייה בהתנחלויות המבודדות היא איוולת דמוגרפית, ביטחונית וכלכלית, וחותרת תחת היסודות של עקרון שתי המדינות. עלינו להבהיר כי מפלגת העבודה לא תסכים שהממשלה תבצע השקעה או בנייה בהתנחלויות שמחוץ לגושים, וכי מדובר עבורנו בקו אדום".
על פי הרשימה של חרמוני, כפי שהועברה למיכאלי ולשאר בכירי העבודה, מדובר ביישובים הבאים: אבני חפץ, אדורה, איתמר, אלון מורה, בית אל, ברוכין, ברכה (הר ברכה), בת עין, גבע בנימין, דולב, ורד יריחו, חברון, חגי (בית חגי), חלמיש, חרמש, טלמון, טנא עומרים, יצהר, יקיר, כוכב השחר, כוכב יעקב, כפר תפוח, כרמי צור, כרמל, מבוא דותן, מגדלים, מעון, מעלה אפרים, מעלה לבונה, מעלה מכמש, מעלה עמוס, מעלה שומרון, מצפה יריחו, נגוהות, נופים, נוקדים, נחליאל, סוסיה, עטרת, עלי, עלי זהב, עמיחי, עמנואל, ענב, עפרה, עתניאל, פדואל, פני חבר, פסגות, קדומים, קריית ארבע, קריית שומרון, רבבה, רחלים, רימונים, שבי שומרון, שילה, שמעה, תקוע.
מטעמה של יו"ר המפלגה מיכאלי נמסר בעניין כי "המפה משקפת את עמדת חרמוני, וזו אינה עמדת המפלגה".
בתוך כך, שר התקשורת יועז הנדל אמר בסיור עם ראש מועצת בנימין, ישראל גנץ: "שמעתי שרוצים להסיר יישובים ביו"ש ממפת העדיפות הלאומית. צריך לזכור שהעדיפות הלאומית היא גם כאן". ראש המועצה גנץ ציין כי "תושבי יו"ש מתמודדים עם פערים גדולים בתשתיות ועם איומים ביטחוניים. מי שמבקש להוציא יישובים ממפת העדיפות הלאומית מבקש, בסופו של דבר, להחליש אותנו ושלא נהיה פה. שמח על העמדה החד-משמעית שהציג השר הנדל".
יוסי דגן: "היד קלה על ההדק כשמדובר בתושבי יו"ש. אני מצפה מראש הממשלה ומשרי הימין להעמיד קו אדום ולעצור את המהלך הזה"
שי אלון, ראש מועצת בית אל: "אם הרשימה תאושר, זה ניסיון לבצע מחטף ולקדם קביעת מציאות שבה עשרות יישובים אינם חלק ממדינת ישראל. מפלגת העבודה חוצה קווים אדומים וקובעת תקדימים מסוכנים. אנו מצפים להבהרה של ראש הממשלה כי לא יקום ולא יהיה".
אליהו ליבמן, ראש מועצת קריית ארבע חברון, הוסיף כי "מצער לשמוע שמפלגה, שפעם איחדה את עם ישראל, מוכנה לוותר על חבלי ארץ שהם השורש של העם היהודי ולמסור לאויב עוד ועוד פיסות קרקע מארץ ישראל. חבל שהם לא מבינים ששלום לא מגיע מתוך חולשה".
גם יוחאי דמרי, ראש מועצת הר חברון, התייחס למפה המתגבשת ואמר כי "זו יריקה בפרצוף של מנהיגי המפלגה לדורותיה, שאימצו את תוכנית אלון שראתה את האזור כחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. מי שמפנה עורף לפריפריה הביטחונית, הגיאוגרפית והחברתית של מדינת ישראל, סופו שיפנה גב לעצמו, לערכיו ולחבריו".
יוסי דגן, ראש מועצה אזורית שומרון: "ראש הממשלה צריך להבהיר כי חלומות ההקפאה של השמאל יישארו רק בחלומות. גם כך תושבי יו"ש מופלים לרעה, משום שאזור העימות היחיד שאין בו הטבות מס הוא יהודה ושומרון. לעומת אזורים אחרים ברמת סיכון נמוכה הרבה יותר כמו כנרת ודגניה שמקבלים הטבות, וזאת משום שהם קרובים לגבול 'המסוכן' עם ירדן. ידם של אבירי זכויות האדם במפלגות השמאל קלה על ההדק כשמדובר בפגיעה בתושבי יו"ש, אני מצפה מראש הממשלה ומשרי הימין להעמיד קו אדום ולעצור את המהלך הזה".
כך בוחרים את אזורי העדיפות בישראל | אריאל כהנא
מפת אזורי העדיפות הלאומית היא כלי של הממשלה להסיט תקציבים ליישובים ולאזורים שהיא מעוניינת לפתח. ואולם, הכלי מורכב ומוגבל, גם בגלל לשון החוק וגם בשל פסיקות של בית המשפט העליון בנושא.
למעשה, אין מפה אחת של אזורי עדיפות לאומית. התהליך עובד כך שקודם כל הממשלה מגבשת מפה ומדדים כלליים, ועל בסיסה כל משרד ממשלתי בונה מפה פרטנית משלו, שבה מדדים משלו להכוונת התקציבים שבאחריותו. אך מפת העדיפות של התיירות שונה ממפת העדיפות של משרד השיכון, ששונה מזו של משרד הביטחון, וכן הלאה.
נוסף על כך, המדדים הם כאלה שאינם מאפשרים להחיל אוטומטית על אזור שלם את ההטבות. כך, למשל, היישוב עומר בנגב והיישוב אפרת בגוש עציון אינם נכללים במפת העדיפויות משום שמצבם הכלכלי מצוין, ואף שהאזור סביבם מוגדר כבעל עדיפות לאומית.
זאת ועוד: יש מדדים מחויבים על פי חוק שהפוליטיקה לא יכולה לשנות. למשל, אזורים שצה"ל קובע כי נשקפת בהם סכנה ביטחונית מוכנסים בכל מקרה לחלק ממפות העדיפות. בסופו של תהליך, כל המפות שנבנו במשרדים חוזרות לאישור הממשלה. עם כניסתן לתוקף, הן משפיעות על מידת הסיוע הממשלתי ליישובים הכלולים בהן. למשל, השתתפות המדינה בפיתוח תשתיות בשכונות חדשות, הקצאת מבני חינוך, העדפות תחבורה, הקלות לעסקים ולאזורי תעשייה. אלה הם כלי מדיניות שמעניקות המפות הסופיות, אך תושבי אזור העדיפות לא בהכרח יחושו אותם בחיי היומיום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו