הפרסומים האחרונים, בעיקר ברשתות החברתיות, של תיעוד שימוש בנשקים בפזורה הבדואית בנגב, נסיעה פרועה של נערים בצפון ובכי של מפורסמת אחת בשם גל גברעם, מקשים לעיתים לראות שבהרבה מובנים יש לנו משטרה טובה שמורכבת משוטרים וממפקדים שפועלים מתוך שליחות, ובטח לא בשל השכר.
מעטים יודעים, אבל משטרת ישראל היא מהמשטרות הקטנות בעולם עם כמות המשימות הגדולה בעולם. משטרה לאומית שעושה כאן הכל. רודפת אחרי גנבים, נותנת דו"חות לנהגים, אוכפת את תקנות הקורונה, חוקרת אנשי ציבור, מסכלת טרור ומגיבה לאירועי הפרות סדר - וזו רק רשימה חלקית.
השוטר הישראל הוא גם, וגם וגם וגם. הדרישות ממנו גבוהות אך היחס אליו לרוב מזלזל וכפוי טובה.
לב כולנו נחמץ למראה הסרטון שבו הוכו שוטרים בכפר קאסם בידי עבריין ערבי; אך אם נאמר את האמת, השוטרים שלנו חווים אלימות פיזית ומילולית במפגשים רבים עם האזרחים. השיח הקיצוני ברשת עובר לרחוב, ולא פעם מופנה ללובשי המדים, שקמים בבוקר או יוצאים בלילה לעוד משמרת עמוסת אירועים וקריאות 100.
בשנה האחרונה שומעים יותר ויותר את המונח "המשטרה קטנה על המדינה" ואת הדרישה ליותר תקציבים, תקנים וטכנולוגיה. כל זה חשוב ואף הכרחי, אך לא פחות חשוב, ולעיתים אף יותר, הוא הגיבוי למשטרה, שמתחיל בנבחרי הציבור ומסתיים באזרחי המדינה. גיבוי ותמיכה שהמשטרה צמאה להם.
ללא תמיכה ציבורית, נקבל שוטרים ממורמרים שלא תמיד מבינים מדוע עבור כמה אלפי שקלים הם עובדים מאות שעות בחודש, בשבתות, בלילות ובחגים. הגיבוי והתמיכה הציבוריים הם מעין חמצן שמזין את הארגון הציבורי־ביטחוני אולי החשוב ביותר.
בזמן שבצה"ל נלחמים פעם בכמה שנים ולא בטוח שמנצחים, במשטרה נלחמים מדי יום ברחובות הערים והכפרים, עם ניצחונות רבים אך עם מעט מאוד אהדה והערכה. אחד האתגרים הגדולים שעומדים כיום בפני מפכ"ל המשטרה, לצד חיזוק הארגון, הוא מיתוגו מחדש בקרב האזרחים, ולא פחות חשוב - גם בקרב המשרתים. אני יודע שגם בנושא הזה המפכ"ל פועל, וכבר יש כמה תוכניות ליישום. אז בפעם הבאה שעוצר אתכם שוטר, או שאתם רואים שוטר ברחוב, אמרו לו מילה טובה.
בסוף זה ישתלם לכולנו.
