לחלומות הגרנדיוזיים של בשאר אל־מסרי לבנות עשרות אלפי יחידות דיור בצפון ירושלים אין כרגע סיכוי רב להתגשם, וזאת מכמה סיבות.
ראשית, לרשותו עומד היתר בנייה מלפני שנה, לבניית 400 יחידות דיור בלבד על שטח של 18.5 דונם על גבול עטרות ובית חנינא. שנית, התוכנית הגדולה יותר, שהיא בבחינת חזון ופרוגרמה ושאיש עדיין לא אישר אותה, מדברת על השלמת בית חנינא הירושלמית ועל הגדלתה מכ־40 אלף תושבים כיום לכ־120 אלף תושבים בעתיד. לתוכנית הזאת, שמתגלגלת גם במינהל הקהילתי של בית חנינא, אין כרגע סיכוי כלשהו לעבור את מוסדות התכנון בירושלים, לא במועצת העיר וגם לא בוועדה המחוזית, שבה יש לשרת הפנים איילת שקד השפעה רבה.
ואחרי שאמרנו זאת, רצוי בכל אופן להיות מודאגים מהחזון הפלשתיני הזה, שהוצג אתמול בנוכחות המופתי של ירושלים מוחמד חוסיין והארכיבישוף היווני אורתודוקסי של ירושלים תיאופילוס השלישי, בעיקר משום שהוא פוגש ריק חזוני גדול בצד הישראלי, בנוגע לצפון ירושלים. יתרה מזו, תוכנית הבנייה המשמעותית ביותר ליהודים בצפון ירושלים - תוכנית הבנייה בעטרות, כ־10,000 יחידות דיור, מוקפאת מסיבות מדיניות כבר שני עשורים על ידי נתניהו, על ידי קודמיו, ועכשיו על ידי בנט.
אפילו שלב ההפקדה מתעכב
כרגע, תוכנית עטרות ממתינה להפקדה, אבל אפילו השלב הזה מתעכב כבר שנים רבות ולא ברור למה. בנייה יהודית בעטרות היא בעלת חשיבות אסטרטגית לירושלים. בלעדיה, קיימת סכנה ממשית כי "האצבע הצפונית" של ירושלים תימסר בעתיד לפלשתינים. הללו חותרים לכך בגלוי.
אין נכון וצודק יותר ממימוש הבנייה בעטרות, שטח בבעלות יהודית שנפל לידי ירדן במלחמת העצמאות, שוחרר על ידינו ב־1967, וממתין מאז לבניו, גואליו, שישובו אליו. בנייה בעטרות נכונה כמובן גם לנוכח מצוקת הדיור האמיתית של היהודים בירושלים: 18 אלף יהודים עוזבים את העיר בכל שנה, בעיקר בשל היעדר מקומות מגורים. התוכנית הזאת דרושה גם כדי לאזן לטובת היהודים את הדמוגרפיה של ירושלים, ולהגדיל מחדש את הרוב היהודי בעיר, שהצטמצם בעשורים האחרונים. עטרות עכשיו היא התשובה לחזון "לאנה" של משפחת אל־מסרי הפלשתינית. זאת ההזדמנות של בנט ושקד ואלקין וסער להוכיח שהם אכן עשרה אחוזים יותר ימינה מהממשלה הקודמת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו