שנה והתחלותיה: הישראלים שפתחו דף חדש בחיים - ומשתפים בסיפוריהם

זהו הזמן, זה היום, זה הרגע • קרול עלתה מברזיל בגיל 34 והשתלבה בחברת סייבר • שילת ניצחה את החרדות • נפתלי היה דר רחוב וכעת עוזר לאחרים • מוריה אזרה אומץ ועזבה את בעלה המתעלל • ואביגיל הגיעה מסין והתגייסה לצה"ל • חמישה ישראלים - חמישה סיפורים מעוררי השראה

שילת אביסרור פרץ // צילום: יוסי זליגר

"יש כאן אכפתיות שאין באף מקום אחר"

קרול האוזר, עלתה מברזיל לחלום הישראלי

אחרי שנים שבהן חייתה בברזיל, החליטה קרול האוזר (40) לממש את חלומה ולעלות לבדה לישראל בגיל 34. "גדלתי בריו דה ז'נירו. כל חיי הייתי בברזיל ולמדתי בבתי ספר יהודיים, והייתי חברה בתנועת הנוער היהודי של אמריקה הלטינית 'חזית הנוער'", היא מספרת. "היה פשוט בלתי אפשרי להסתובב ברחובות, וזה דחף אותי לצאת מאזור הנוחות שלי. כך מצאתי את עצמי עולה ב־8 בספטמבר 2015 למרכז קליטה ברעננה, עם שתי מזוודות וזהו. במסגרת העלייה עזרה לי עמותת 'גבהים' למצוא עבודה, והגעתי למרכז הניהול של מפעל נטפים".

האוזר מגלה כי "כיוון שאני יודעת אנגלית, ספרדית ופורטוגזית, הייתי חלק מהחטיבה האמריקנית והייתי בקשר עם אנשים, מארה"ב ועד צ'ילה. זו היתה עבודה מאוד שמחה, ומאוד שמחתי להיות חלק מפרויקט חדשני כזה עם מוצר כזה טוב. בשנת 2018 חברה מקסיקנית קנתה את נטפים והעבירה את ההנהלה למקסיקו. אני נשארתי בארץ והתחלתי בחיפוש עבודה. בינתיים התחלתי לכתוב בלוג על שוק העבודה בארץ מול שוק העבודה בברזיל, והבלוג גם מצא לי עבודה. אדם בשם אסף לוקסמבורג, שכותב בבלוג, פנה אלי ואמר לי שהוא מחפש עובדת. הצעתי את עצמי למרות שלא היתה שם משרה מקבילה לידע שלי, אבל הם מצאו לי עבודה.

"אני חייבת לומר שהערבות הישראלית, הנכונות הזו לפנות ולסייע לאדם, האכפתיות הזו בארץ היא מיוחדת ומרגשת. יש לי מבט טוב ואופטימי על החיים וזה מרגש אותי כל היחס בארץ לבני אדם, איך מסייעים ולא משאירים אותם לבד. כך גם מצאתי את העבודה החדשה שלי בחברת הסייבר צ'קמרקס. אני מאוד שמחה בארץ, ויש לי תשוקה גדולה לחיות ולהצליח כאן במשפחה היהודית שלי", היא מסכמת.

מאת: אסף גולן

קרול האוזר, קוקו

"בבקשה תתייחסו אל בעלי צרכים מיוחדים כאל שווים - אנחנו בדיוק כמו כולם"

למרות הקשיים, שילת אביסרור פרץ חולמת בגדול

"אני קצת שונה, אבל אני אומרת שאני מיוחדת. אני מתמודדת עם בעיית חרדות, וזו בעצם מחלת הרקע שלי. אבל חשוב לי שיתייחסו אלינו, אל אוכלוסיית בעלי הצרכים המיוחדים, באופן שווה, ולא יפלו אותנו בחברה. אנחנו כמו כולם, רק צריכים יותר תשומת לב ויחס". הדוברת: שילת אביסרור פרץ, תושבת יבנה בת 24, שמתחילה בדרך חדשה ועושה את צעדיה כעת בהכשרה מיוחדת להשתלבות בשוק העבודה.

שילת משתלבת למעשה בתוכניות תעסוקה שמפעיל משרד הרווחה והביטחון החברתי לאנשים עם צרכים מיוחדים. המשרד מפעיל קבוצות עבודה, ובהן את רשת "סיפור חוזר" של קבוצת "שכולו טוב". שילת מגיעה מדי יום למרכז ההכשרה של סיפור חוזר בעיר מגוריה, יבנה.

רינה שפיגל, מנהלת הפרויקט: "סיפור חוזר היא רשת חנויות ספרים חברתית, המהווה מרכז הכשרה לתעסוקה לאנשים המתמודדים עם חסמים תעסוקתיים, דרך שימוש חוזר בספרים. ההכשרה התעסוקתית השיקומית בסיפור חוזר מאפשרת התנסות במיומנויות, למידה, מתן כלים מקצועיים והזדמנות להסתגלות מחדש לשוק העבודה המקומי".

שילת מספרת שהיא בת בכורה לאורית ולאהרון, ולה שלושה אחים קטנים. "אני כבר ארבעה חודשים כאן, והמרכז תרם לי המון. אני משתלבת מתוך מטרה לצאת לשוק העבודה. עבדתי קודם במרכז הכשרה אחר, אבל שם היה קשה ופה עברתי שינוי מאוד משמעותי. אני מרגישה שאני יותר פעילה בעבודה, עושה יותר דברים. זה מקום מיוחד ועוזר".

ומה החלום עם תום ההכשרה? "הכיוון שלי הוא לעסוק בתחום המוזיקה. אני אוהבת לשיר ואני חברה בהרכב מוזיקלי, ואני אשמח אם אוכל להיכנס לתחום הזה. זה החלום שלי".

מאת: שלומי דיאז

"אני עדיין מסתגלת לחיים החדשים שלי, אבל הפכתי להיות ציונית גאה"

אביגיל ווינדברג, החיילת הבודדה מסין שהתאהבה בארץ

טוראית אביגיל ווינדברג, טירונית בבא"ח תותחנים בשבטה, חוגגת בפעם הראשונה את ראש השנה כחיילת. לא מדובר בעוד חיילת - מדובר בחיילת בודדה מסין, שמשפחתה מהקהילה היהודית בקאיפינג. כשאביגיל בת ה־22 אמרה להורים שלה שהיא עולה לארץ, הלסת שלהם נשמטה. "הם חשבו שאני משוגעת", היא אומרת.

ווינדברג התגייסה בליווי התוכנית לחיילים בודדים של "נפש בנפש" ו־FIDF, ולפי מה שעד עכשיו עולה מהחוויות שלה, זה בדיוק מה שהיא רוצה. היא גרה כרגע בירושלים עם שותפה, ויש לה פה גם משפחה מאמצת. לפני העלייה למדה מדעי המחשב בארה"ב אבל לא סיימה, בין היתר כי רצתה להגיע לארץ. היא מספרת שהיא הגיע לישראל לפני כמה שנים, ואחרי שהתחברה למקום החליטה ללמוד במדרשה. היא לא ידעה שהמדרשה הזאת תשנה את חייה.

אביגיל ווינדברג, דובר צה"ל

"זה סיפור ארוך. המשפחה שלי היא מהקהילה היהודית בסין. הגעתי לישראל לביקור לפני כמה שנים כמתנדבת בקיבוץ, ואז גיליתי עניין הולך וגובר בארץ ישראל, אז הלכתי ונרשמתי למדרשה. אחרי לימודים של שנתיים במדרשה כבר הפכתי לציונית של ממש, כי המדרשה מאוד ציונית. זה היה חלק ממה שגרם לי לעלות לארץ". עד מהרה היא יישמה את זה. "עליתי לפני שנה בספטמבר, והתגייסתי במאי. זה היה שינוי משמעותי בחיים שלי. אני עדיין מנסה להסתגל לחיים החדשים שלי. אין לי הרבה זמן פנוי, השפה חדשה ומאוד שונה עבורי, ולפעמים אנחנו נשארים כמה שבועות בבסיס".

אביגיל הסכימה לחתום שישה חודשי שירות נוספים כדי למלא את התפקיד שלה. והיא לא מתחרטת, אף שאת החג הקרוב כנראה לא תזכה לבלות עם השותפה שלה בדירה בירושלים. היא לא ראתה את המשפחה שלה מאז התגייסה, ויש לה ברכה אחת: "שהמגיפה תהיה מאחורינו".

מאת: ארז לין

"אני ההוכחה שאפשר אחרת"

נפתלי יעבץ עוזר לאוכלוסיות במצוקה

נפתלי יעבץ, בן 33, הוא הילד הרביעי מבין שישה ממשפחה חרדית מירושלים. "בגיל 11 התחלתי 'להתקלקל', לסטות מהדרך החרדית הרגילה, ומינו לי עסקן שהעביר אותי אצל חמש משפחות אומנה, כולן בחברה החרדית ולא ממש מפוקחות. אחד מהם היה גבר רווק שהתעלל בי מינית. בגיל 15 החלטתי לצאת בשאלה והפכתי להיות ילד רחוב".

נפתלי התחיל למכור סמים ברחובות בגיל 16 וחצי, ולאחר שנה נעצר עם 14 תיקים פליליים. משם התגלגל למעצר של שנה. כשהשתחרר ללא כלום, ללא השכלה, משפחה וכסף, לחזור לאותו אורח חיים היה הפתרון הכי קל, אבל "נאף ילד רחוב" - כינוי שהודבק לו בצעירותו ברחובות ירושלים - החליט אחרת. אחרי שנתיים של חיפוש עצמי בתל אביב ובאילת הוא נסע לשדרות.

"התחלתי ללמוד לכל הבגרויות ולהיכנס ללימודי עבודה סוציאלית במכללת ספיר". וגם שם לא הכל הלך חלק. בגלל עברו הפלילי הוא לא יכול היה לקבל את האישור לעבוד במקצוע. גם על זה הוא התגבר, ובעזרתו של הנשיא דאז שמעון פרס ז"ל קיבל את החנינה ונמחק לו התיק הפלילי. יעבץ חזר ללמוד, סיים את התואר בהצלחה והתמנה לעבודה כרכז טיפול ברשות לשיקום האסיר. משם התקבל נפתלי לתוכנית היוקרתית "צוערים לשירות המדינה" של משרד רה"מ (לפיתוח עתודה ניהולית למשרדי הממשלה), ובארבע השנים האחרונות הוא מכהן כראש מטה מינהל סיוע לבתי משפט ותיקון במשרד הרווחה והביטחון החברתי

"היה ברור לי שאני רוצה דווקא את משרד הרווחה. רציתי להגיע למקום שמתעסק עם האוכלוסיות האלה, אוכלוסיות הקצה", אותו מקום נמוך שבו היה בעצמו. "המדיניות הזאת משפיעה על ילדי רחוב קטנים שעדיין נמצאים שם. לדעת שגם אם היום מאוד חשוך - יש דרך אחרת. התפקיד שלי הוא להביא לשולחן מקבלי ההחלטות את הדעה שלא שומעים בדרך כלל".

היום נפתלי נשוי באושר, חזר לקשר עם הוריו הביולוגיים ואף חגג שתי חתונות, אחת על פי המקובל אצל החרדים ואחת נוספת לחברים מחייו.

מאת: איליה יגורוב

נפתלי יעבץ, יוסי זליגר

"מתחילה את החיים בצורה בריאה, ללא פחד ואלימות"

מוריה מחייכת אחרי שנים של התעללות

קשה שלא להזיל דמעה מהסיפור של מוריה (47), אם לשלושה ילדים (10, 16, 22) ממרכז הארץ. "חיכיתי ל־1 בספטמבר כדי שהילדים ייכנסו למסגרות ולא יראו את השוטרים אוזקים את אבא שלהם", היא מספרת. "במשך שלושה שבועות תכננתי, יחד עם העובדת הסוציאלית במחלקה לשירותים חברתיים, את המעבר למקלט לנשים נפגעות אלימות של משרד הרווחה. בזמן זה נשאתי מכשיר הקלטה על גופי שיקליט את האלימות הכלכלית, המילולית, הפיזית והמינית, ששיקפו טיפה בים מהטרור שעברתי במהלך חיי הנישואים. עם ההקלטה הלכתי לתחנת המשטרה, ומשם המסע לחופש התחיל".

מוריה ובעלה הכירו במהלך השירות הצבאי, ואחרי שנה וחצי נישאו. "הוא היה מאוד יצירתי ברמת האכזריות. אם זה לקרב מצית לגופי ולאיים שישרוף אותי, להעביר סכין על גופי ולאיים שאם אעזוב אותו הוא יחתוך אותי לאורך כל הגוף. איומים ומעשים. כששיתפתי לראשונה חברה בחיי הנישואים שלי, היא מייד חיברה אותי לאשת מקצוע שהפנתה אותי בהקדם למחלקה לשירותים חברתיים ברשות המקומית".

מוריה,

מוריה עזבה יחד עם ילדיה את המקלט לנשים מוכות שבו שהו במשך כשלושה חודשים, ויצאה לעצמאות ולדרך חדשה. את התהליך המרגש הזה עושה מוריה במסגרת תוכנית "דף חדש", תוכנית שיזם ומוביל משרד הרווחה והביטחון החברתי, ושמופעלת על ידי עמותת "בעצמי".

"'דף חדש' עבורי זה גב. מעבר לתמיכה הצמודה שאני מקבלת מהעובדת הסוציאלית שמלווה אותי, קיבלתי סיוע בריהוט הדירה שאליה עברתי עם ילדיי, סיוע בבניית העסק שלי, בציוד ובקורסי העשרה. העזרה הזו מאפשרת לי ולילדיי לפתוח דף חדש, ולהתחיל את החיים מחדש בצורה בריאה, ללא פחד וללא אלימות".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר