"ארבע שנים נאבקנו להגיע לרגע הזה": הלחץ בקלפיות בתל אביב

לפני ארבע שנים, שבוע לפני הבחירות, כשהתעניינתי בחוף הים אצל זוג תל אביבי צעיר מה יהיה בקלפי, הם פתחו זוג עיניים ושאלו: "יש בחירות?". התלונה היחידה הייתה שאני מסתיר את השמש ועדיף שאזוז קצת שמאלה.

היום תל אביב נראית לגמרי אחרת. היא ישנה עם מדים, נשק מתחת למזרן, סכין בין השיניים, מוכנה לקרב חייה. להיות או לחדול, זו בהחלט השאלה.

בית הספר "גרץ", בצפון הישן של תל אביב, הוא הלב הפועם של הגוש. שם, אם גדי, נפתלי, אביגדור ויאיר היו צריכים להקים ממשלה, זה היה לוקח להם בערך שבע דקות, על הסטופר.

שם, על הבוקר, התור לקלפי היה עצום וחסר טענות. ארבע שנים הגוש חיכה בגשם של קפלן, בשרב של כיכר החטופים, ספר את הדקות והשניות. אז מה זה בשבילו עוד שעה של המתנה?

"אני מסתובבת מהבוקר בין הקלפיות בתל אביב, וגרה בעיר כמעט שלושים שנה, ומעולם לא נתקלתי בכזה אחוז הצבעה גבוה", הודתה מיכאלה לוין שמיר, מספר 18 ברשימת "ישראל ביתנו", שניסתה לשכנע את המגיעים להצטרף לגוש ליברמן. "אם נעלה את אחוזי ההצבעה הארציים מ-71 אחוז ל-78 אחוזים, זהו, ניצחנו את הבחירות. אנשים צריכים להבין את זה".

בגוש השינוי זיהו בקלפי התל אביבית את קהל היעד. אחד אחרי השני הגיעו המועמדים לחצר בית הספר לסיבוב אחרון של לחץ. יאיר לפיד, ממנהיגי "ביחד", נתן כניסה מכובדת והתקבל בזרועות פתוחות. אחריו הופיע מנהיג "הדמוקרטים", יאיר גולן, כשהוא מלווה, בין היתר, בנעמה לזימי ובמשה רדמן אבוטבול, שהיה מצויד במגפון עוצמתי.

"חבר'ה, ארבע שנים נאבקנו להגיע לרגע שיהיו פה בחירות חופשיות", דאג רדמן אבוטבול שכל הבאים ישמעו. "יש רק פתק אחד שמזקק את הערכים שעליהם נאבקנו ברחובות".

גולן, המנהיג, סיים את הסיבוב הקצר וביקש מאנשיו להתאסף בפינה לתדרוך אחרון. 11 שעות לסגירת הקלפיות, והוא לא רצה שאף אחד מהם יוריד רגל מדוושת הגז.

"לצד ההתרגשות והעבודה היוצאת מהכלל, המצב מדאיג", הבהיר לפעילים. "קמפיין המפלגה הגדולה ("ישר" של איזנקוט, א"ל) הוא אפקטיבי לצערי, ולכן צריכים עבודה יותר אינטנסיבית מחוץ לקלפיות. צריך לשכנע אנשים ולהסביר שזו לא המפלגה הגדולה, אלא תמיד הגוש. מה אתם עושים פה? לכו כבר לעבוד".

אחד מפעילי הדמוקרטים, דני כאהן, בן ה-76, לא הפסיק להסתובב בשטח במטרה לסייע לשינוי. "הפעם הראשונה שהצבעתי הייתה ב-1968, ומעולם לא היינו במצב כזה", הסביר. "האיום הביטחוני, המעמד הנמוך בעולם. חייבים שינוי. זה לגמרי בחירות על עתיד המדינה".

וכשנשאל מה יהיה במקרה של הפסד, ענה: "יהיה מאוד קשה, באמת לא יודע. זה לגמרי להיות או לחדול".

עבור גוש השינוי, מרכז תל אביב הוא כמו משחק כדורגל מול שער ריק, כמעט שאין התנגדות. דווקא פול דרי ויורם קציר, שהקימו את דוכן הליכוד במקום, תפסו את הבלטה הכי אסטרטגית, ממש מול שער הכניסה.

מפתיע היה לגלות ששני הליכודניקים, בעורף האויב, הם בכלל מהצפון - דרי מקריית שמונה וקציר מקיבוץ דפנה. "אנחנו סיירת מטכ"ל", צחק קציר. "איפה ששמים אותנו אנחנו הולכים, וגם פה יש מצביעי ליכוד, רק שהם סיפרו לנו את זה בשקט. לא נוח להם".

שני הליכודניקים שמעו את רדמן אבוטבול צועק במגפון: "מביאים שינוי, מעיפים את ממשלת החורבן", וראו היטב את ניצוצות התקווה שעפו אצל היריבים. "הם יכולים לשמוח עכשיו", סינן דרי לקול ההמולה. "בעשר בלילה, אחרי המדגם, אנחנו אלה שנצחק".