זוהי הודעה לשבים לישראל כדי להצביע: אולי תישארו?

זה התחיל בפעילה חברתית ששאלה בטוויטר: "חברים שלי מגיעים להצביע מניו ג'רזי, מלונדון, מברלין ומדבלין. מאיפה שלכם?". פעילה אחרת פוצצה את בועת הגאווה בשלוש מילים: "עזה, לבנון וסוריה". לא נדרשה מילה רביעית. אלה שתי מפות של אותה מדינה. על האחת מסומנים שדות תעופה, על השנייה - גזרות לחימה.

היום יעמדו בתורים לקלפיות מחזיקי שתי המפות. מאות אלפים שמאז 7 באוקטובר מגויסים למלחמה, ולצידם עשרות אלפים שלא חיים כאן והגיעו להצביע. אלה ואלה יצטלמו עם הפתק, ואולי גם יעלו סטורי תחת הכותרת "לא מוותרים על ישראל". מייד אחר כך ייפרדו דרכיהם. השבים לשגרתם הרחוקה יקפלו את מפת שדות התעופה בחזרה לתיק. אצל הנושאים בנטל, מפת הגזרות תישאר פרוסה על השולחן, ומי שחיים לפיה לא יעלו על שום מטוס.

"הייתי כזה"

לפי הנתונים, רבים מהמגיעים להצביע לא היו כאן בשלוש השנים האחרונות. מבחינתם, הם באים ברגע האחרון "כדי להציל את המדינה". אני מכיר את מי שמגיעים ברגע האחרון - הייתי כזה. בחודשים שלפני רצח רבין מתנגדיו הפגינו בכל שישי מול ביתו ברחוב הרב אשי. כל מי שתמכו בו ידעו.

גם אני ידעתי, והבנתי מה עלי לעשות. אבל בצהרי שישי העדפתי את הטרמינל ברחוב הירקון על פני עמידה מולם עם שלט ברחוב לוהט ברמת אביב. הדמוקרטיה, חשבתי, תסתדר בלעדיי. היא לא.

הגעתי לשם רק אחרי הרצח, אחוז צער והלם. לאה רבין יצאה אלינו מהבניין. "טוב שבאתם", אמרה, והוסיפה בלי זעם: "חבל שלא באתם קודם". היא צדקה, ואני השפלתי מבט. כי אף שידעתי את הדרך, איחרתי לעלות עליה.

31 שנים עברו, והמשפט הזה מבקש להיאמר שוב. הפעם אל מי שלא היו כאן מספיק, אם בכלל, בשלוש שנות המלחמה שאוחזת בנו. מי שצפו מרחוק כשחיי הלוחמים ומשפחותיהם נפרמו לאורך ולרוחב, וכשהיינו זקוקים נואשות לעוד ידיים שיישאו בנטל. ידיים, לא קולות.

מהבחינה הזו, הבאים ממרחקים דומים לקבוצה אחרת שתעמוד היום בתורים לקלפיות: החרדים שמסרבים להיכנס תחת האלונקה. כלפיהם אנו מטיחים, ובצדק, שאדם שמכריע על מלחמה שלא יילחם בה אינו אדם מוסרי. הטענה הזו לא הופכת פחות צודקת כשהפתק בקלפי נושא אותיות אחרות, או כשהמצביעים נוחתים בנתב"ג במקום לרדת מהאוטובוס בבני ברק. מה גם שהחרדים שגרים כאן לפחות יישאו בתוצאות הכלל־חברתיות; המצביעים־לרגע מחו"ל - אפילו לא בזה.

הזיכרון רק מעמיק את המבוכה. המחנה שמעלה היום על נס את מאמץ ה"פטריוטים" שבאים רק כדי להצביע הוא שיצא חוצץ בעבר כשחצרות חרדיות קראו לחסידיהן לטוס ולהצביע והציעו דרכים יצירתיות לסבסד את העלות. העובדה שאותם מצביעים חרדים חיו כאן בעבר, ושחלקם שירתו בצבא (בעיקר חסידי חב"ד), לא שינתה. בצדק.

השבים לנכר יקפלו את מפת שדות התעופה בחזרה לתיק. אצל הנושאים בנטל, מפת הגזרות תישאר פרוסה, ושום מטוס לא נראה באופק

אותן השיטות

המגיעים כעת זהים להם לגמרי, ואף משתמשים באותן שיטות: אז נרשמו לסמינרים תורניים מסובסדים, היום ל"כנסים אקדמיים" שמאורגנים בצמוד לבחירות כדי לקבל החזר הוצאות. למרות זאת, היחס שונה. הנוחתים מישיבת מיר בברוקלין נתפסים כאיום - הנוחתים מאוניברסיטת קולומביה, כמה תחנות רכבת משם, מוכתרים כגיבורים. לא ראוי.

אין כאן שאלה חוקית. הזכות לבחור חייבת להישמר לכל אזרח, ואסור שתהיה תלויה בדבר. השאלה היא ערכית, והתשובה פשוטה - התוקף המוסרי של ההצבעה נובע מהשותפות האמיתית בגורל המדינה ובחיי היומיום שלה.

>>פולימרקט, מדד הבאזז וכל הסקרים במקום אחד: מוניטור הבחירות של "היום"<<

>>מצפן הבחירות: היכנסו לבדוק איזו מפלגה באמת מייצגת אתכם | מיוחד<<

אז טוב שבאתם, באמת טוב שבאתם, וחבל שלא באתם קודם. אז אולי עכשיו תישארו? אנחנו כל כך צריכים אתכם כאן. לא לבחירות - לחיים.