נושאים רבים צפויים להעסיק את הממשלה הבאה עם תחילת כהונתה, אך לאחר שלוש שנים של מלחמה, עם הישגים רבים אך ללא הכרעה באף זירה, אין ספק שהנושא הביטחוני יהיה האתגר הראשון והחשוב ביותר שיעמוד על הפרק.
איראן: בראש האיומים נמצא כמובן האיום ממזרח, שגם בימים האחרונים נמצא בכותרות, על רקע איומים ישראליים ואמריקניים לחדש את התקיפות נגדה. אם לשפוט לפי הצהרת התמיכה של נשיא ארה"ב בנתניהו, החלטתו אם וכיצד לפעול באיראן ולהסיר את האיום הקיומי מעל ישראל קשורה במידה רבה גם לזהות המנצח בבחירות בישראל. בכל מקרה, בישראל מזהים חתירה איראנית להשגת נשק גרעיני וניסיונות לשקם את המערכים שנפגעו במבצעי "שאגת הארי" ו"עם כלביא". לפיכך, אם לא יחול שינוי, ישראל תידרש לפעול כדי להסיר את האיום או לכל הפחות לדחות אותו.
עזה: הממשלה החדשה תידרש להחליט בנוגע לרצועת עזה ולהתקדמות בתוכנית 20 הנקודות של טראמפ, וכן בנוגע למצב המבעבע, ויש שיאמרו הרותח, ביהודה ושומרון, על רקע העלייה בטרור הפלסטיני והתגברות הפשיעה הלאומנית מצד יהודים. התפתחויות אלה עלולות להוביל להתפרצות בהיקף שלא הכרנו. הממשלה הבאה תידרש לקבל החלטות מדיניות וביטחוניות גם בנוגע למצב בלבנון ולהסכמים הנרקמים עם ממשלתה, וכן בנוגע לגבול הסורי.
מחסור כוח האדם בצה"ל: סוגיה נוספת שבוודאי תעסיק את הממשלה הבאה היא המחסור החמור בכוח אדם בצה"ל, שנדרש להחזיק כוחות מתוגברים בכל הגזרות שהוזכרו. אחד הפתרונות האפשריים הוא גיוס חרדים, אך כידוע מדובר בסוגיה נפיצה מבחינה פוליטית.
תקציב הביטחון: לכך יש להוסיף את הבור התקציבי העצום שאליו נקלע משרד הביטחון בעקבות שלוש שנות לחימה, ואת המאבקים המתמשכים בין משרדי האוצר והביטחון בסוגיה. ואם לא די בכך, הממשלה הבאה תידרש למצוא דרך להתמודד עם הקיצוץ בסיוע הביטחוני מארה"ב, שנתניהו הכריז רק בסוף השבוע האחרון כי הסתיים. בהקשר זה, הממשלה הבאה תצטרך לקבוע סדר עדיפויות שיביא בחשבון את צורכי תקציב הביטחון, שיאפשר את שיקום הצבא ואת הכנתו למלחמה הבאה, גם במחיר פגיעה בצרכים חשובים לא פחות בתחומי החינוך, הבריאות, התחבורה ועוד.
דת ומדינה | בדלנות, גיוס ושבירת המונופולים
במשך שנים נוצרה בישראל מציאות שבה הציבור החרדי חי לצד המדינה, אך אינו שותף מלא לה. אין זו אשמתו של כל חרדי, ובוודאי לא של מי שנולד לתוך המציאות הזאת. האחריות מוטלת בראש ובראשונה על הנהגה שהפכה את התלות הפוליטית לשיטת עבודה. את המציאות הזאת חייבים לשנות.
גיוס חרדים: המשימה הראשונה היא רתימת החרדים לשירות בצה"ל. הוא אינו הפתרון, אך הסוגיה הזאת היא בעיה שחייבים לפתור מייד. לא עוד הבטחות, דחיות ופתרונות על הנייר, אלא מתווה ברור ואכיפה שוויונית. מי שלומד תורה ראוי לכבוד, אך אי אפשר להתעלם מאלפי צעירים שנושאים בנטל השירות, בעוד אחרים פטורים ממנו.
להרחיב את אופקי הילד החרדי: המשימה השנייה אך הראשונה בחשיבותה היא החינוך החרדי. ילד חרדי זכאי כמובן ללמוד תורה, אך מגיעים לו, וחובה על המדינה לספק לו, גם כלים שיאפשרו לו להתפרנס בכבוד. אנגלית ומתמטיקה אינן איום על עולם התורה, אלא מפתח לעצמאות כלכלית ולחיים בחברה הישראלית.
שילוב חרדים בשוק העבודה: המשימה השלישית היא התעסוקה. המדינה צריכה לעודד השתלבות בשוק העבודה, לצמצם את התלות בקצבאות ולוודא שכספי הציבור משרתים מטרות ברורות ושוויוניות.
שבירת המונופולים: המשימה הרביעית היא הממסד הדתי. שירותי הכשרות, הגיור והרבנות חייבים להתנהל בשקיפות ובמקצועיות, ללא מונופולים פוליטיים. היהדות אינה רכוש של מפלגה או של עסקנים.
מעל לכל צריך לזכור: הציבור החרדי אינו האויב. רבים בתוכו מבקשים להשתלב, להתפרנס ולשרת, אך חוששים מהמחיר החברתי. המדינה צריכה להושיט להם יד, ולא רק להציב אולטימטומים. המטרה אינה לפרק את החברה החרדית, אלא לאפשר לה להיות חלק מלא מהחברה הישראלית. הגיע הזמן להפסיק לבחור בין תורה למדינה, בין זהות לשותפות ובין אמונה לאחריות. הכאב אינו נובע מכך שהחרדים שונים, אלא מכך שבמדינה אחת נוצרה מציאות שבה חובותיהם וזכויותיהם של אזרחים אינן שוות. את זה אפשר, צריך וחובה לתקן, בנחישות, בהגינות ובאומץ.
משפט | מינויים, סחבת וגם - ועדת חקירה ממלכתית
מערכת המשפט הפכה בשנים האחרונות לאחת הסוגיות המרכזיות במערכת הפוליטית. ביום שאחרי הבחירות הממשלה שתקום תידרש להכריע על עתיד השינויים במערכת המשפט ולהתמודד עם שורה של סוגיות שנותרו פתוחות: מהקמת ועדת חקירה ממלכתית למחדלי 7 באוקטובר, דרך מינוי שופטים לבית המשפט העליון ועתיד הייעוץ המשפטי לממשלה, ועד לעומס בבתי המשפט ולהליכים המשפטיים המתמשכים, שאת השלכותיהם מרגישים אזרחים רבים בחיי היומיום.
הקמת ועדת חקירה ממלכתית למחדלי 7 באוקטובר: שלוש שנים לאחר הטבח הנורא ביותר שידעה מדינת ישראל, שאלת הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית נותרה במוקד מחלוקת ציבורית ופוליטית, בעיקר סביב השאלה מי יחקור את אחריות הדרג המדיני והביטחוני. הממשלה הבאה תצטרך להחליט סופית האם להקים ועדת חקירה ממלכתית, שחבריה ממונים בידי נשיא בית המשפט העליון, או לקדם מנגנון חקירה אחר. ברקע תלויה ועומדת עתירה בבג"ץ, שבמסגרתה כבר הביעו השופטים את עמדתם כי ועדת חקירה ממלכתית היא הכלי המתאים ביותר לבדיקת האירועים, עמדה שבה מחזיקה גם היועצת המשפטית לממשלה. בית המשפט דחה את המשך בירור הסוגיה עד לאחר הבחירות, והממשלה הבאה תידרש לעדכן אותו בעמדתה. בהקשר הזה נדמה כי סבלנותם של השופטים הולכת ופוקעת ולא יהיה מנוס מהכרעה.
מינוי שופטים וטיפול בסחבת בבתי המשפט: בית המשפט העליון פועל בהרכב חסר, כאשר ארבעה תקני שיפוט אינם מאוישים, על רקע המחלוקות בוועדה לבחירת שופטים. אלא שהמחסור אינו מסתכם בעליון. מערכת בתי המשפט מתמודדת עם עומס תיקים כבד והתמשכות הליכים, במקרים מסוימים שנים. הממשלה הבאה תידרש לפעול להשלמת המינויים ולייעול המערכת כדי לקצר את זמני ההמתנה להכרעות.
מינוי יועץ משפטי לממשלה: הממשלה הבאה תהיה גם זו שתמנה את היועץ המשפטי הבא לממשלה, שכן כהונתה של גלי בהרב־מיארה צפויה להסתיים בפברואר 2028. עד אז יחסי העבודה עימה עשויים להיות מושפעים משינויי חקיקה דרמטיים הנוגעים לסמכויות הייעוץ המשפטי, ובהם חוקים שכבר אושרו וממתינים להכרעת בג"ץ או לביטולם בידי ממשלה אחרת והצעות חוק נוספות שהממשלה הבאה תידרש להחליט אם לקדמן.
השינויים במערכת המשפט: לאחר שנים של מחלוקות סביב השינויים במערכת המשפט, הממשלה הבאה תידרש להחליט אם להמשיך בקידום שינויי חקיקה או להותיר את ההסדרים הקיימים על כנם. בין הסוגיות שיעמדו על הפרק נמצאים סמכויות בג"ץ, מעמד חוות הדעת של היועצים המשפטיים, ייצוג המדינה בערכאות והאיזון בין הרשויות. לצד זאת, תידרש הממשלה להכריע אם לשמר או לשנות הסדרים שכבר נחקקו, ובהם השינוי בהרכב הוועדה לבחירת שופטים, ולהתמודד עם ההכרעות המשפטיות בנושא.
חינוך | משבר מדאיג וחסר תקדים
מצב מערכת החינוך לא משאיר מקום לספק: את משרד החינוך צריך לסגור ולפתוח מחדש במתכונת אחרת. למרות תקציב שנתי של יותר מ־100 מיליארד שקלים, ישראל מדשדשת מאחורי מדינות ה־OECD, רמת הידע של התלמידים נמוכה, וגם במישור החברתי־רגשי יש אינספור בעיות, לאחר שלוש שנות מלחמה ומגפת הקורונה.
טיפול בפיצול של מערכת החינוך: בישראל קיימות ארבע מערכות חינוך - ממלכתית־עברית (המכונה "חילונית"), ממלכתית־דתית, חרדית וערבית. כל תלמיד רביעי שנכנס כיום לכיתה א' הוא חרדי, ותלמידים רבים במערכת זו כמעט שאינם לומדים מתמטיקה, אנגלית ומדעים. מדובר בסכנה קיומית לכלכלת המדינה ולעתידה. חייבים לקבוע סטנדרט אחיד לכל התלמידים בכל הנוגע לתכנים ולרמת הלימודים, כך שלמשל 60% מחומר הלימוד יהיה אחיד. נוסף על כך, הכל מתחיל בחינוך: יש להפגיש בין הזרמים השונים כבר מגיל צעיר, כדי למנוע עוינות.
שינוי מבנה מערכת החינוך, העלאת שכר המורים ושינוי תנאי העסקתם: משרד החינוך מנסה לשלוט באלפי מוסדות חינוך, אך המודל הזה אינו עובד. יש להוציא את ניהול בתי הספר מידי המשרד ולהפוך אותו לרגולטור. בתי הספר צריכים לעבור לניהול הרשויות המקומיות או רשתות החינוך, בעוד המשרד יפקח עליהם. נוסף על כך, יש לטפל במחסור החמור במורים, הן מבחינה איכותית והן מבחינה כמותית.
המצב שבו משרד החינוך מעסיק את הגננות ואת המורים בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים צריך להסתיים. יש להעלות את שכר עובדי ההוראה כדי למשוך למערכת אנשים איכותיים, ולתגמל אותם על פי הישגים ולא על פי ותק. רשויות המתקשות להתמודד עם האתגרים יקבלו תקציבים עודפים וליווי צמוד, כדי לצמצם את הפערים.
מעבר ל־5 ימי לימוד וצמצום דרסטי של מספר התלמידים בכיתות: כדי לחסוך במשאבים ולספק חינוך טוב יותר יש לעבור, כמקובל במדינות רבות בעולם, למודל של חמישה ימי לימוד ללא יום שישי. המהלך יפחית במעט את שעות הלימוד, אך יוכל לאפשר צמצום דרסטי של מספר התלמידים בכיתות, שכיום הן מהצפופות בעולם. המשמעות היא כיתות שבהן 18 תלמידים בלבד, לצד שילוב מיטבי של תלמידי החינוך המיוחד, שכיום אינם מקבלים את המענים הדרושים להם.
כלכלה | לעצור את הכספים הקואליציוניים
האתגר הכלכלי המרכזי של הממשלה הבאה יהיה למצוא את האיזון בין צורכי הביטחון ההולכים וגדלים לבין היכולת לשמור על יציבות המשק ורמת החיים של הציבור. תקציב הביטחון, ההתייעלות במשרדי הממשלה, יוקר המחיה והצורך להחזיר את אמון המשקיעים יעמדו במרכז סדר היום של שר האוצר הבא. ההחלטות שיתקבלו בנושאים האלה לא ישפיעו רק על התקציב הקרוב, אלא גם על עתידה הכלכלי של ישראל בשנים הבאות.
ייעול משרדי הממשלה האזרחיים וביטול הכספים הקואליציוניים: למעשה, מכל מה שיישאר לאחר הקצאת תקציב הביטחון, המדינה תצטרך להפיק את המרב. כלומר, מכל שקל שיועבר למערכת החינוך יהיה צורך להפיק תמורה שתתבטא בחינוך לילדים בשווי של 1.2 שקלים בהמשך הדרך. כך יהיה גם במערכת הבריאות, בתחבורה, וכן הלאה.
הרגעת המשקיעים הזרים ותעשיית ההייטק: מאז 2023 ניכרת זליגה הולכת וגוברת של עובדי הייטק לחו"ל, עד כדי כך שבנק ישראל עצמו נאלץ להפריד באופן הצגת ביצועי הכלכלה הישראלית בין הפעילות הכלכלית בישראל לבין פעילותם של ישראלים בחו"ל. התופעה הזאת יוצרת פער של 2% בתחזית הצמיחה לשנתיים הקרובות.
טיפול מהיר ביוקר המחיה: הממשלה תידרש לקדם את פתיחת השווקים לתחרות וליבוא חופשי יותר, בעיקר של מוצרי מזון, כדי להקל, ולו במעט, את הלחץ הכלכלי על הציבור.
שילוב אוכלוסיות נוספות בשירות הצבאי ובשוק העבודה: כדי להקל את העומס על אנשי המילואים ועל המערכות האזרחיות על הממשלה החדשה לרתום ביתר שאת גם את החרדים והערבים לשוק הכלכלי. צעדים אלה יאפשרו לממן את צורכי מערכת הביטחון ההולכים וגדלים בלי להעלות מיסים, ובוודאי בלי להעלותם בשיעור חריג.
התמודדות עם הסנקציות: הממשלה הבאה תצטרך למצוא דרך להתמודד עם סנקציות בינלאומיות, שעלולות להיות קריטיות לכלכלה הישראלית. נכון לעכשיו, הסנקציות מתמקדות בתעשיות הפועלות ביהודה ושומרון וברמת הגולן, אך הן עלולות במהירות לזלוג לכלכלה הישראלית כולה. במקרה כזה תרחיש האימים של "סופר־ספרטה", שעליו דיבר נתניהו, עלול להפוך למציאות.
בהכנת הידיעה השתתפו: לילך שובל, יעקב הרשקוביץ, אלינור שירקני-קופמן, ניצן כהן ונועם (דבול) דביר
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו