פגישה מקרית ביום שישי בצהריים גרמה לי לכתוב את הדברים האלה. פגשתי אבא שהלך עם בנו, צעיר על הרצף האוטיסטי בתפקוד נמוך. הוא סיפר לי שהוא לא מתכוון לקחת את בנו להצביע בבחירות, כי הוא לא יכול להצביע לבד ולא יתנו לו להיכנס עם הבן לקלפי.
השיחה הזאת לא יוצאת לי מהראש. הסברתי לו שזכות ההצבעה היא אחת הזכויות הבסיסיות והחשובות ביותר שיש לאדם במדינה דמוקרטית - גם אם יש לו צרכים מיוחדים, גם אם הוא מתקשר בדרך אחרת וגם אם הוא לא מדבר. כל מי שרוצה - יצביע. אני יודע שיש עוד משפחות רבות שפשוט לא יודעות איך לאפשר לילדיהן הבוגרים להצביע, או חוששות מהקושי הכרוך בכך. אסור שמוגבלות, ובמיוחד מוגבלות שאינה נראית לעין, תהפוך למחסום בפני מימוש הזכות להצביע.
בבחירות צפויים להצביע לראשונה כ-600 אלף צעירים. אם מניחים שכ-10% מהם הם אנשים עם מוגבלויות וצרכים מיוחדים, מדובר בכ-60 אלף מצביעים חדשים. זה בערך מנדט וחצי. אחת מהם היא הבת שלי, ליה. נערה עם מוגבלות שכלית. בבחירות האלה היא תצביע בפעם הראשונה בחייה. היא אף פעם לא עמדה מאחורי פרגוד, לא החזיקה מעטפת הצבעה ולא פתק. חשוב שהיא תבין מה יקרה שם, שתוכל להביע את הבחירה שלה, ושהמערכת תדע לכבד אותה. לא לבחור במקומה, לא להניח שאין לה דעה ולא להחליט מראש שהיא אינה מסוגלת להשתתף.
כשוועדת הבחירות מדברת על נגישות בבחירות, הם מתייחסים לכיסאות גלגלים, רמפות, נגישות לעיוורים ולאנשים עם מוגבלות בתנועה. כל אלה חשובים מאוד, אבל מה עם אדם עם אוטיזם שמתקשה להתמודד עם רעש וצפיפות? מה עם צעירה עם מוגבלות שכלית שזקוקה להסבר פשוט ולזמן נוסף? מה עם אדם שאינו מדבר? ומה עם אדם שמתמודד עם פוסט-טראומה? אלה מוגבלויות שקופות, שלא רואים - אבל הן יכולות להפוך את ההגעה לקלפי ואת ההצבעה עצמה לאתגר משמעותי.
ועדת הבחירות המרכזית מפרסמת הנחיות נגישות, אבל בכל הנוגע לסיוע בהצבעה לאנשים עם מוגבלות קוגניטיבית קיימת בעיה שדורשת מענה ברור. לפי ההנחיות, האפשרות להיכנס עם מלווה אל מאחורי הפרגוד מוגבלת למקרים שבהם הבוחר אינו מסוגל לבצע את פעולת ההצבעה מבחינה פיזית.
מוגבלות קוגניטיבית כשלעצמה אינה מקנה אוטומטית זכות לליווי. אז מה אמורה לעשות משפחה של צעיר עם מוגבלות שכלית שזקוק לעזרה כדי להצביע, אבל אינו עומד בתנאים שנקבעו לליווי? זו לא שאלה תיאורטית. זו שאלה שנוגעת גם למשפחה שלי. משפחות צריכות להכין את ילדיהן מראש למעמד ההצבעה. להסביר, להראות, לתרגל בבית עם מעטפה ופתקי הצבעה, ולנסות להפחית ככל האפשר את הלחץ ואת חוסר הוודאות. אבל ועדת הבחירות חייבת לתת מענה ברור ומכבד לצרכים של אנשים עם מוגבלויות קוגניטיביות ונפשיות, תוך שמירה על הבחירה העצמאית שלהם ועל חשאיות ההצבעה.
יש גם את נושא הפטור מהמתנה בתור. לאדם עם אוטיזם, מוגבלות נפשית או קושי בוויסות חושי, עמידה ממושכת בתור צפוף ורועש יכולה להפוך את ההצבעה למשימה כמעט בלתי אפשרית. מי שזכאי לפטור מהמתנה בתור צריך לקבל אותו בלי ויכוחים, בלי מבטים ובלי להידרש להסביר את המוגבלות שלו לעיני כולם.פטור מתור הוא לא טובה שעושים לאדם עם מוגבלות. הוא התאמה שנועדה לאפשר לו לממש את זכויותיו.
ויש אוכלוסייה נוספת שאסור לנו לשכוח: לוחמים, אנשי מילואים ואזרחים שמתמודדים עם פוסט-טראומה בעקבות המלחמה ואירועי 7 באוקטובר.
לפי נתונים שפורסמו, כ-117 אלף נפגעים מתמודדים עם פגיעה פוסט-טראומטית בעקבות האירועים. אנחנו מדברים על אנשים שעבור חלקם רעש, צפיפות, צעקות או ויכוחים סוערים עלולים לעורר מצוקה קשה.
אסור שדווקא אנשים שנפגעו במהלך השירות או בעקבות המלחמה יימנעו מהגעה לקלפי משום שסביבת ההצבעה אינה מותאמת לצורכיהם או עוררה טריגר אצלם.
צריך להדריך את צוותי הקלפיות, לאפשר טיפול מהיר במקרים של מצוקה, להקפיד על סדר ועל אווירה מכבדת ולתת מענה לאנשים שזקוקים להתאמות. ועדת הבחירות המרכזית צריכה לפרסם הנחיות ברורות לגבי הצבעה של אנשים עם מוגבלויות שקופות, לדאוג להדרכת מזכירי הקלפיות ולהעמיד לרשות המשפחות והמצביעים כתובת זמינה לפתרון בעיות ביום הבחירות.
אני מבקש שנשנה את הדרך שבה אנחנו מסתכלים על אנשים עם מוגבלויות. אדם שלא מדבר הוא לא אדם שאין לו קול. אדם שמתקשה לתקשר אינו אדם שאין לו רצונות. ואדם עם מוגבלות שכלית אינו אזרח פחות שווה. הזכות לבחור שייכת לכל אזרח בעל זכות הצבעה, והמדינה אחראית לתת לו לממש אותה.
בעוד כמה ימים ליה תממש את זכות ההצבעה בפעם הראשונה, כי בדמוקרטיה אמיתית לא מספיק שלכל אדם תהיה זכות הצבעה על הנייר. בבחירות האלה גם השקופים מצביעים. וגם הקול שלהם חשוב.
אורן הלמן הוא מייסד מיזם "סיכוי שווה" לשילוב של אנשים עם מוגבלות בעבודה ובחברה ויושב ראש עמותת קשר - הבית של המשפחות המיוחדות, אבא לנערה עם צרכים מיוחדים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו