תמי ארד: "אם צריך לסכן לוחמים, אל תחזירו את רון"

את היומן שלה כתבה תמי ארד עבור בעלה רון, מתוך ביטחון שיום אחד ישוב מהשבי ויקרא מה עשו כדי להחזירו הביתה. כעבור 20 שנה קיבלה המשפחה דווקא את היומן שלו, שנכתב על דפיו של ספר בערבית. "בין השורות הוא כתב למעשה צוואה", סיפרה בפוסט שפרסמה היום (שישי), במלאת 40 שנה לנפילתו בשבי של הנווט רון ארד.

בפוסט שילבה ארד זיכרונות מחייהם לאחר נפילתו בשבי, ביקורת חריפה על הממשלה ועל היחס למשפחות חטופי 7 באוקטובר, והכרת תודה למי שפעלו לאורך השנים להשבת בעלה. לצד אלה חזרה על בקשת המשפחה: "אם אין אפשרות להחזיר את רון מבלי לסכן לוחמים, אל תחזירו אותו. החיים חשובים מכל סגירת מעגל".

היומן שחיכה לרון

"סמוך לנפילתו בשבי של רון כתבתי יומן כדי שבבוא היום, לכשיחזור (לא היה לי ספק שהוא יחזור) היומן יעניק לו מושג מה עשינו כדי להשיבו הביתה", כתבה ארד. לצד הפגישות והעדכונים מהמערכת הצבאית, תיעדה את המילים הראשונות של בתם יובל, שהייתה אז בת שנה, ואת ההברקות שריגשו אותה כאם לילדה ראשונה.

היומן הכיל גם את הכאב והכעס על החיים בלעדיו בביתם שבשיכון המשפחות. "למען האמת גם התלוננתי באוזני היומן על שעזב אותי בלי לומר שלום, על חסרונו שכאב באופן פיסי", שיתפה. לדבריה, למשפחה ולחברים היה ברור שרון, שהיה מתקשה לשבת במקום אחד אלא כשקרא או התעמק במשימה, יחפש דרכים להעסיק את עצמו וגם להימלט.

"כאשר יוכל לכתוב נקבל רשימת מטלות", תיארה את ציפייתם. ואכן, במכתבים שהתקבלו ממנו ועברו את צנזורת שוביו, מצאו לדבריה רמזים שניסו לפענח במאמץ רב. כעבור 20 שנה קיבלו את היומן שכתב על הצד החלק בדפיו של ספר בערבית שהיה ברשותו, ובו מצאו גם את מה שתיארה כצוואתו.

"לא יכולתי לדמיין שוטרים מכים משפחות"

ארד סיפרה כי כבר בערב 7 באוקטובר הבינה שעשרות בני אדם עלולים להיקלע למצבו של רון. לדבריה, מהרגע הראשון היה לה ברור שמשפחות החטופים יצטרכו להיאבק ולגייס את הציבור לצידן, אך היא לא צפתה את היחס שיקבלו בהמשך. "לא דמיינתי לרגע שכשבוע אחרי ה-7 באוקטובר, אפגוש ישראלים שמאיימים, ומגדפים את משפחות החטופים, שהתייצבו מול שער הקריה מבועתות וחסרות אונים", כתבה.

לטענתה, בחודשים שלאחר מכן התפתחה התנכלות שיטתית למשפחות, והדרישה להשבת החטופים מוסגרה כפגיעה אישית בראש הממשלה. "ודאי שלא יכולתי לדמיין שוטרים עוצרים או מכים בני משפחות חטופים, ובני משפחות שכולות. ומי יכול היה לדמיין שרים בממשלת ישראל, שיתגאו בטרפוד עסקאות להשבת החטופים".

את היחס הזה העמידה מול התמיכה שקיבלה משפחתה: "להבדיל מהמאבק למען החטופים, הסולידריות הציבורית במקרה של רון חצתה מחנות". היא מתחה ביקורת ישירה על נתניהו וטענה כי ההערצה למנהיג פוגעת במצפון המוסרי ובערבות ההדדית. "במאבק שלנו, ידענו והרגשנו איפה הלב של הציבור הישראלי נמצא", כתבה.

רבין הקשיב לכעסים

בשנים הראשונות לשבי, סיפרה ארד, הוסבר למשפחה כי תמונות ומכתבים הם מעין תעודת ביטוח לשלומו של שבוי. על בסיס התפיסה הזאת, שנתמכה בעדויות טייסים ששבו מהשבי, בחרה המשפחה באיפוק. אלא שלדבריה, במקרה של רון, שהוחזק בלבנון בידי שיעים המקורבים לאיראן, ההנחה הזאת קרסה.

"כאשר ראש הממשלה יצחק רבין הבין שתעודת הביטוח קרסה, הוא לא הפיל על הדרג המבצע את הכישלון. הוא לקח על עצמו את מלוא האחריות", כתבה. לדבריה, בעשרות פגישות בלשכתו הקשיב רבין לטענות הקשות ולכעסים שהטיחה בו המשפחה: "הוא לא חיפש הצדקות ולא התחמק מהמחויבות שלו להשיב את רון". בהמשך, ציינה, נחשפו בני המשפחה למבצעים חובקי עולם שנועדו למצוא קצה חוט שיסייע לברר את גורלו.

"רציתי לחבק את המסך"

בהמשך התייחסה ארד לריאיון של שורד השבי אבינתן אור בתוכנית "עובדה". כשסיפר על הפחד שאחז בו כשהבין שהוא עלול להפוך ל"רון ארד", כתבה, היא דמעה. "רציתי לחבק את המסך כשהוא דיבר בכבוד, באהבה ובהבנה לאופן שבו בחרו הוריו לפעול".

ארד ציטטה את דבריו לאילנה דיין: "אם היה כפתור שמשאיר את חמאס על הרגליים ומשחרר אותי לא הייתי לוחץ עליו, אבל הייתי שמח שמישהו אחר ילחץ עליו". לדבריה, הדברים הציגו תפיסת עולם מורכבת מזו שהציגו מתנגדי העסקאות. "אני מאושרת שזכיתי להיות בין אלה שלחצו על הכפתור ותרמו להשבתו של אבינתן ויתר החטופים החיים אל יקיריהם, הביתה ולחופש, ולהשבת החללים לקבורה".

היא הודתה לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על מעורבותו, והביעה את הערכתה כי לא היה מתגייס למען החטופים ופועל בניגוד לעמדת הממשלה אלמלא התרשם מעוצמת הציבור שליווה את המשפחות במאבקן.

בסיום שבה ארד אל רון ואל השנים שחלפו ללא תשובה. "לא הצלחנו להחזיר את רון. גם אחרי 40 שנה ההחמצה בתוכנו נוכחת - מרה וכואבת", כתבה. לצד הכאב הביעה הכרת תודה לאנשי מערכת הביטחון שסייעו למשפחה, לחבריו שאינם שוכחים אותו ולאנשים שאינה מכירה, שפעלו והסתכנו בניסיון לברר את גורלו גם בשנים האחרונות.

"אין לדעת, אולי נזכה ביום מן הימים לקבל תשובה חלוטה שאינה עוד סיפור מודיעיני", כתבה, אך הדגישה כי המשפחה עומדת מאחורי הבקשה שפרסמה לפני כחצי שנה: "אם אין אפשרות להחזיר את רון מבלי לסכן לוחמים, אל תחזירו אותו. החיים חשובים מכל סגירת מעגל".