סיוט מתמשך של בדידות ודחייה חברתית: נטלי בהרי, אמא לנערה בת 15.5 שהחלה לאחרונה את לימודיה בכיתה י', פרסמה פוסט כואב ברשתות החברתיות, שבו היא מגוללת את המסע המטלטל והמבודד שבתה עוברת מכיתה ז' ועד היום, ובמרכזו חרם שקט.
"הלב שלי נשבר, ואני כותבת כאן כאמא שכבר לא יכולה לשתוק", פתחה בהרי את דבריה בפוסט שפרסמה בפייסבוק, "יש לי ילדה שכל מה שהיא רוצה זה להיות שייכת, ללכת לבית הספר, לצחוק עם חברות ולהרגיש רצויה. אבל מכיתה ז' ועד היום היא מתמודדת עם חרם שקט. כזה שלא תמיד רואים מבחוץ - בלי מכות, בלי צעקות, בלי קללות מול כולם. פשוט מתעלמים, מרחיקים, לא משתפים וגורמים לה להרגיש שקופה".
"מתאימה לך תחפושת של חזיר"
האם חשפה תכתובות קשות מקבוצות הווטסאפ שבהן חברותיה לשכבה של הנערה פוגעות בה באופן ישיר על רקע מראה החיצוני. "הן היו מקניטות אותה - בגלל שאת שמנה מגיע לך להיות לבד", שיתפה האם בפוסט. באחת התכתובות, כאשר הנערה שואלת לגבי תחפושת לפורים ומציעה להתחפש לסנדרלה, עונה לה אחת הבנות: "את וסנדרלה זה בכלל לא יעבוד, את שמנה יותר מדי בשביל זה. יותר מתאים לך להתחפש לחזיר של מואנה".
בתגובה להודעה הפוגענית, ניסתה הנערה להגן על עצמה ולכתוב בקבוצה: "את עד כדי כך מקנאה בי? מה הקטע שלך????? ולמה את קוראת לי שמנה ועוד מול הקבוצה? זה רק יוריד מהכבוד שלך... אני שלמה עם עצמי כמו שאני". אלא שהמענה שקיבלה היה תוקפני לא פחות: "מי יקנא בך, יש לי הכל מה שיש לך בחיים ואפילו יותר מזה... אני לא אורסת (הורסת) לי את החיים מהשמנת יתר".
לדברי האם, הניסיונות של צוות בית הספר להתערב לא הועילו לאורך השנים. "ילדה אחת שצירפה אליה עוד אחת ואת כל השאר סוחבת את ההתנהגות הזאת כבר כמה שנים, ואין-ספור התערבויות של בית הספר לא עזרו בכלום, כי אין להם שליטה על הבנות האלו", כתבה בהרי. "הייתה תקווה קטנה שפותחים דף חדש בתיכון, אבל זה שוב קורה בשקט".
"שלוש שנים של כאב שילדה לא אמורה לסחוב"
הבדידות החברתית משפיעה ישירות על יומיום של הנערה, שנמנעת מלהגיע לבית הספר. "לאט לאט הילדה שלי נשארת לבד. לבד בבית הספר, לבד בהפסקות, לבד אחר הצהריים. בגיל שבו היא אמורה לצבור חוויות ולליהנות מהנעורים, היא מוצאת את עצמה בבית", תיארה האם. "כשאני שומעת אותה אומרת שהיא לא רוצה ללכת לבית הספר, אני יודעת שזה לא בגלל מבחן. היא פשוט לא רוצה להגיע למקום שבו גורמים לה להרגיש שהיא לא קיימת"
בסיום דבריה פנתה האם להורים ולצוותי החינוך בקריאה דחופה לתשומת לב: "אני פונה להורים: תדברו עם הילדים שלכם. תשאלו אותם לא רק עם מי הם חברים, אלא גם מי נשאר לבד, ממי מתעלמים, מי יושב בצד ומחכה שמישהו פשוט יראה אותו. אני פונה גם לצוות החינוכי - אל תחכו שיהיו קללות או אלימות פיזית. גם שתיקה יכולה לפצוע, גם התעלמות יכולה לרסק נפש".
"אני לא מחפשת רחמים", אמרה האם, "אני מחפשת דרך להחזיר לבת שלי את החיוך, את הביטחון ואת הרצון לקום בבוקר. הבת שלי לא צריכה שכולם יהיו חברות שלה, היא רק רוצה שיתייחסו אליה כמו לבן אדם. שלא ייתנו לילדה שלי להמשיך להיות שקופה". היא סכימה את דבריה במשפט קורע לב: "מאחורי כל חרם שקט יש ילדה שבוכה בשקט. ויש אמא שהלב שלה נשבר יחד איתה"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו