סכנת מוות ממשית: איך מטיילים בבטחה בצפון שאחרי המלחמה?

האסון הכבד ברכס רמים שבאצבע הגליל, שבו נהרג נער כבן 14 ונפצעו 24 תלמידים ומורים מישיבת "אורט" מעלות כתוצאה מפיצוץ נפל תחמושת, העלה למרכז הדיון הציבורי את אחת השאלות הבוערות ביותר עבור המטיילים בישראל: כיצד נערכים בבטחה לטיולים בשטח רווי נפלים?

האירוע הקטלני התרחש כאשר אחד התלמידים מצא ככל הנראה פריט אמל"ח – לפי החשד פצצת מצרר של חיזבאללה – והכניס אותו לתיקו, עד שהפיצוץ הוביל לאסון כבד ולפינוי עשרות פצועים לבתי החולים זיו, רמב"ם והמרכז הרפואי לגליל.

הטרגדיה המטלטלת המחישה את המציאות המורכבת בצפון הארץ בתום שלוש שנות מלחמה, מציאות שבה בשטחים הפתוחים ובשדות המרעה עדיין פזורים נפלים שלא פונו.

על רקע זה, קרא משה דוידוביץ', ראש המועצה האזורית מטה אשר ויו"ר פורום קו העימות, לחייב סיור מקדים בטיחותי לכל טיול רשמי, בעוד במערכת הביטחון ובמשטרה שוקלים את המשך הטיולים באזורי הסיכון.

כדי להבין כיצד מכינים קבוצה לטיול בתנאים אלה ומהם גבולות האחריות והמודעות בשטח, עולים דבריהם של שני מדריכי טיולים ותיקים המכירים את הגבול והתוואי מקרוב.

אחריות בשטח ומשמעת ברזל

ליאור שלף, בן 50 מקיבוץ שניר שעל גבול לבנון, מביא עמו ניסיון של 18 שנה בהדרכת טיולים, שירות מילואים ממושך והתנדבות ביחידת חילוץ גולן. עבורו, ההתנהלות בשטח בעקבות המלחמה דורשת שילוב בין נהלים סדורים לשכל ישר.

שלף מסביר כי יציאה של קבוצת תלמידים כפופה לאישורים מסודרים של מוקד טבע במשרד החינוך, ומחייבת נוכחות של מדריך, מאבטח ומגיש עזרה ראשונה. עם זאת, האישורים הפורמליים אינם חזות הכל. "כאן נכנס תפקיד המדריך, שהוא הולך ראשון והוא יכול לזהות את הדברים האלה ולהפנות את תשומת לב האנשים", הוא מציין.

כמי שנתקל בנפלים רבים בשדות המרעה של קיבוצו, כולל במהלך טיולים עם ילדיו, שלף מתווה כללי התנהגות חד-משמעיים: ברגע שמזהים חפץ חשוד, אסור לגעת, אסור להתקרב, אסור לצלם או להעלות לרשתות החברתיות. יש לסמן את מקום הנפל במעגל אבנים, להתרחק ולהזעיק מיידית את המשטרה והחבלן.

כיצד מביאים תלמידים וצעירים לגלות ערנות בשטח מבלי להכניס אותם לחרדה משתקת?

כששאלה זו מופנית לליאור שלף, הוא משיב כי המפתח טמון בפיתוח מודעות ולא בהפחדה. "ההסבר הוא מאוד פשוט: אין שום צורך להפחיד, כי זאת לא המטרה", מסביר שלף. "אומרים ברור: אנחנו הולכים לטייל בצפון, הצפון שלנו אחרי שלוש שנים של מלחמה – פשוט לפתוח עיניים. משהו שלא נראה לכם – בשביל זה הולך מדריך מקדימה, תפנו אותו. לשים לב איפה שמים את הרגליים".

שלף מזכיר כדוגמה אירוע שבו נחשפו מעל 20 מוקשים ישנים מתקופת המנדט הצרפתי סמוך לשביל טיול מוכר; ברגע שהם התגלו, התנועה נעצרה, המסלול נסגר לשלושה ימים והחבלנים טיפלו בנפלים. בהתייחסו לאסון ברכס רמים, שלף תמה על הכשל הפיקוחי שהוביל לטרגדיה.

"השאלות שצריכות להישאל פה הן היכן המבוגר האחראי? לשם כך יש מדריך ומאבטח. בשום טיול שהדרכתי ב-18 השנים האחרונות דבר שכזה לא יכול לקרות, שילדים מעבירים ביניהם פצצה או שהם בכלל מרימים דבר כזה", אומר שלף.

בין אזהרות בשטח למגבלות השליטה

זווית שונה ומורכבת מציג אל"מ (מיל') נעם בן צבי, מורה דרך המתמחה בסיורים גאופוליטיים לאורך גבולות המדינה. בן צבי מגביל מראש את הסיורים שהוא מעביר לגילאי 15 ומעלה בשל אופי התכנים, אך ניסיונו בתוואי הגבול מספק מבט מפכח על האתגרים האנושיים בעת טיול בשטח שבו פזורים נפלים.

האם אזהרות מוקדמות של המדריך בשטח אכן מסוגלות למנוע לחלוטין ממטיילים לסטות מהדרך ולגעת בחפצים מסוכנים? תשובתו של נעם בן צבי מעמידה למבחן את גבולות היכולת לשלוט בדינמיקה הקבוצתית בשטח.

"אתה יכול להגיד 'אל תיגעו בחפצים חשודים' וכדומה, אבל בן אדם או ילד הולך שניים-שלושה מטר הצידה להשתין. אם הוא דרך על משהו שהוא לא ראה או נגע בזה, אין לי מה לעשות", טוען בן צבי. לדבריו, הציפייה שטיהור מוחלט של כלל השטחים הפתוחים יפתור את הבעיה אינה מציאותית.

"זה חלום באספמיה שכל השטח יהיה נקי או שכל הציבור בגילאים ההיפראקטיביים האלה ישמע מה שאתה אומר לו ולא יעשה כלום. אי אפשר לנקות ואי אפשר לעצור את הכול". בן צבי מדגיש כי תפקיד המדריך הוא לתת אזהרה ברורה בתחילת הדרך ולפעול אם מזהים סטייה, אך מזהיר מפני שיתוק מלא של הטיולים בארץ. "אם תמיד נפחד, מחר אני אסגור את הכבישים ואגיד 'לא נוסעים יותר', יש שמה יותר הרוגים מאשר בכל אירועי הנפל למיניהם".

הוויכוח בין התפיסות מדגיש את האתגר הלאומי העומד כעת בפני מערכת החינוך, מורי הדרך והמטיילים. בין אם מדובר בהקפדה חמורה על נהלי בטיחות ומודעות מתמדת לכל צעד בשביל, ובין אם בהכרה במגבלות השליטה בשטח פתוח, הלקח המיידי מאסון רכס רמים ברור: השבילים בצפון מחייבים משמעת עצמית, זהירות מרבית והבנה עמוקה כי נפלי תחמושת אינם מזכרת לטיול – אלא סכנת מוות ממשית.