הבתים נבנים והטרקטור בשטח: בכפר עזה מנסים לחזור לחיים
שלוש שנים אחרי הטבח, רק כ-60 מתוך 300 משפחות שבו לקיבוץ • בטקס הזיכרון נחנך שביל עם 35 אבנים לזכר חללי הקהילה שאינם קבורים במקום • בין הקברים לבתים שנבנים, התושבים מנסים לשקם את הבית לצד האובדן: "אין יום שהוא לא יום זיכרון"

חצי שעה לפני תחילת טקס הזיכרון, בבית העלמין בקיבוץ כפר עזה, ורדה ודוד גולדשטיין עמדו ליד קבריהם של בנם נדב גולדשטיין אלמוג ונכדתם ים, שנרצחו בטבח ה-7 באוקטובר, השקו את הצמחים וניקו היטב את המקום. איך מראה כזה יכול להיקלט בעולם ששואף לחזור לשגרת חיים אפורה?
"אין יום שהוא לא יום זיכרון", דוד אומר, כשברקע אנשים החלו להתאסף לקראת הטקס. "הזמן בטח לא מרפא. אצלנו במשפחה נרצחו, נחטפו. ביתנו נשרף ואנחנו בחיים רק בגלל שבאותו זמן היינו בחו"ל. אבל כבר באותו יום החלטנו לחזור, כי הקיבוץ ישתקם. להגיד לך האם הצד השני יהיה שקט? אפילו לאלוהים אין פתרונים, כמו שב-7 באוקטובר לא היו לו".
מרגיש שמשהו במדינה השתנה מאז?
"אולי לרעה".
ורדה ודוד גולדשטיין עדיין גרים בקיבוץ רוחמה שבנגב, אליו פונו בזמן המלחמה וכפר עזה מתאושש לאיטו. עד עכשיו שבו אליו כשישים משפחות מתוך שלוש מאות בתהליך שאמור להימשך עד הקיץ הבא, כשרבים טרם החליטו אם החיים בעוטף עדיין מתאימים להם.
"הייתי מת לחזור, אבל אשתי מקסימום מוכנה להגיע הכי דרומה לאצטדיון בלומפילד ביפו", אומר ח"כ לשעבר שי חרמש, שאיבד באסון את בנו עומר, אוהד שרוף של הפועל ת"א. "היא לא מסוגלת. אפילו להיכנס לכאן היה לה קשה".
אל חרמש, שעמד בסמוך לקבר בנו, ניגש חברו הוותיק, שר הביטחון לשעבר יואב גלנט. מישהו הרים גבה איך לאירוע מגיע מי שהיה אחראי על הצבא באותו יום שחור, אבל חרמש הרגיע שהוא זה שהזמין. השניים מכירים עוד מהימים שגלנט היה מפקד אוגדת עזה וחרמש שימש כראש המועצה האזורית שער הנגב.
"גלנט שאל אם יוכל לבוא ואמרתי 'בטח, אתה אחד הנקיים בסיפור. אם רק היו מקשיבים לך'", חרמש מספר. "הזמנתי גם את חברי הטוב יעקב מרגי מש"ס, שעשה רבות למען המפונים כשר הרווחה. אמרתי 'אתה תהיה אורח שלי' והוא שאל איך יקבלו אותו? פחד לבוא. תראה גם אף אחד מאיתנו לא נכח בטקס הממלכתי. זה לא שלנו".
מדהים ששלוש שנים אחרי, בקיבוץ ששכל 64 אנשים ובקרבות להצלתו נהרגו 19 חיילים, לא היה נציג רשמי של המדינה. מי שכן בלטו היו ראש מפלגת הדמוקרטים, יאיר גולן ובכירים מרשימתו. אנשי אופוזיציה.
דקות ספורות לפני תחילת הטקס והמקום התמלא. בצד הכינו לבאים בקבוקי מים, נרות נשמה וחבילות טישו, כי הדמעות לא הפסיקו לרדת.
בין הבאים אפשר היה לראות את אמילי דמארי, שהייתה במשך 471 יום בשבי חמאס. עופר, אבא של יהב וינר ז"ל שנרצח בטבח, קרא 'קדיש' ואילו ליאורה אילון, אמו של טל אילון ז"ל, מפקד כיתת הכוננות שנפל בקרב להצלת הישוב, דיברה בשם המשפחות.
"התאספנו בבית העלמין בכדי לומר לכם אהובי נפשנו שאנחנו עושים כל שביכולתנו בכדי לקום ולהמשיך", ליאורה אמרה מעל הבמה. "אנחנו יודעים שזו צוואתכם לנו 'קומו, חדשו, בנו, שובו וצאו לדרכיכם החדשה באשר היא' והנה אנחנו מתייצבים כקהילה חיה, נושמת, פצועה, כואבת, מתגעגעת, אך חזקה. מיום שמחת תורה הזה ליום שמחת תורה הבא ולעד עלינו להיות ראויים לכם. עלינו לזכור תמיד כי היינו קהילה חזקה ואיתנה איתכם ולהבטיח כי נמשיך להיות כאלה גם לאחר לכתכם".
במהלך הטקס נחנך בבית העלמין שביל של 35 אבני זיכרון לחללי הטבח שלא נקברו עד עתה בקיבוץ. חלק מהקברים יועתק לשם בהמשך וחלק יישאר בבתי עלמין אחרים מאילוצים שונים.
"זה החל ממשפחה שבתם לא קבורה פה שסיפרה שהיא לא מרגישה שייכות כשהיא מגיעה וביקשה לשים אבן", מספרת יו"ר קיבוץ כפר עזה, סיגל מורן. "צוות ההנצחה שלנו החליט לקחת את הפרויקט שמנכיח את כל אלה שאינם קבורים כאן. זה עוצמתי ומדגיש את גודל האסון. 64 מחברי הקהילה שלא פה. מטורף".
על האבן לזכרה של סיון אלקבץ ז"ל, שהייתה בת 23 במותה, נכתב. 'סיון הייתה גיבורה. בשבת ה-7 באוקטובר שמרה על משפחתה, עשתה חוסם עורקים, בהודעה האחרונה ביקשה לוודא שכולם בסדר, קראה מזמור לתודה והלכה'.
קיבוץ כפר עזה עדיין מתאושש מהמכה האיומה שספג. הבתים נבנים, המשפחות חוזרות והעבודה ממשיכה. אפילו באמצע הטקס נשמע קולו הרועם של טרקטור שהיה בדרכו לשטח. עם כל הכאב יש אדמה שצריך לעבד בכדי שהחיטה תצמח בנגב שוב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו