יוסף מרהט הציל עשרות מהתופת: "לא יכולתי לשבת בבית בזמן שילדים נהרגים"
למרות הירי, יוסף זיאדנה, נהג מיניבוס שלילה לפני הטבח הסיע צעירים לנובה, נסע לכיוון רעים, חילץ כ-30 מבלים והוביל אותם למקום מבטחים • 3 שנים אחרי שקיבל אות גבורה אזרחית על מעשיו, המדינה צווי הריסה לשני בתים של אחיו, המתגוררים כעת אצלו • "מה שחשוב לי זה שימצאו פתרונות למגזר הבדואי ולהריסות הבתים, ושיהיה שקט ושלום לכל אזרחי מדינת ישראל"
| עודכן:

יוסף זיאדנה, נהג מיניבוס מרהט, הסיע את הצעירים למסיבת הנובה בערב 6 באוקטובר. בבוקר שאחרי, כשהמחבלים חדרו ליישובי העוטף והחלו הטבח והירי באזור המסיבה, הוא קיבל מהם קריאות מצוקה והחליט לחזור. "לא יכולתי לחשוב שהילדים שלי נמצאים בבית בטוחים וילדים של אחרים נהרגים", הוא אומר.
למרות הירי, הוא נסע לכיוון רעים, חילץ כ-30 מבלים והוביל אותם למקום מבטחים. מאחורי המיניבוס שלו נסעו מכוניות נוספות, ולדבריו הציר שפתח אפשר למאות נמלטים לעבור תחת אש. על מעשיו קיבל בהמשך אות הוקרה על גבורה אזרחית.
אבל לצד מי שהציל באותו יום, היו גם בני משפחתו של זיאדנה שנזקקו להצלה, ולא כולם שרדו ושבו הביתה. ארבעה מבני משפחת אל-זיאדנה נחטפו מקיבוץ חולית: יוסף, בנו חמזה, ובניו בילאל ועאישה. בילאל ועאישה שוחררו לאחר 55 ימים בשבי, אך יוסף וחמזה נרצחו בשבי וגופותיהם הושבו לישראל בינואר 2025. בן משפחה נוסף, עבד אל-רחמן אל-זיאדנה, נרצח ב-7 באוקטובר באזור חוף זיקים.
לאחר שחרורם מהשבי, בילאל ועאישה ניסו לחזור לחיים. עאישה התחתנה בחודשים האחרונים בחתונה משפחתית שהפכה עבור הקרובים אליהם לסמל של המשך החיים, ואחיה בילאל צפוי להינשא בחודשים הקרובים. עבור שבט זיאדנה, החתונה הייתה רגע מרגש במיוחד: מצד אחד שמחה על שובם של בילאל ועאישה, ומצד שני כאב על כך שאביהם יוסף ואחיהם חמזה לא יכלו להיות שם.
למרות הכול, זיאדנה בחר שלא להתרחק מהאנשים שהציל. "אנחנו בקשר מאוד חזק. כבר לקחתי אותם יותר מעשר פעמים למסיבות אחרות. כל עוד אני חי ואני נושם - אני איתכם, אני מבטיח להם", הוא מספר. עבורו, הסיפור הזה הוא הוכחה לכך שבשעת האמת לא היה הבדל בין יהודי לבדואי. "עם ישראל הוא עם אחד. אין הבדל בין דם לדם", הוא אומר.
דווקא מתוך החוויה הזאת הוא מבקש לדבר על דו-קיום. "זה הכול חוזר לחינוך של ההורים. ההורים חינכו אותנו להיות טובים ולא גזענים, לחיות בשלום ולהשאיר את היד פתוחה למי שזקוק לעזרה".
כעת - צווי הריסה
אלא שכמעט שלוש שנים אחרי אותו יום, המציאות שבה חיים זיאדנה ובני משפחתו מעיבה על הסיפור. לדבריו, לפני כשנה נהרס בית של משפחתו, ואנשי רשות מקרקעי ישראל חזרו לאחרונה לשטח לביצוע פעולות אכיפה נוספות - הריסת בית של בן דוד שהוא נכה צה"ל, ופירוק מחסן בביתו שלו. בנוסף, הוצאו צווי הריסה לשני בתים של אחיו, המתגוררים כעת אצלו. "נתנו להם עד יום ראשון - או שהם מורידים לבד או שהם באים להרוס", הוא אומר. לדבריו, מדובר בזוגות צעירים שהחלו להתגורר במבנים לאחר נישואיהם לאחרונה.
ברשות מקרקעי ישראל מציגים תמונה שונה: מדובר בפלישות חדשות לקרקעות מדינה ובהשתלטות לא חוקית על קרקע ציבורית. "רשות מקרקעי ישראל פועלת כל העת לאיתור וטיפול בפלישות חדשות בכל הארץ ותמשיך לשמור על קרקעות המדינה בהתאם לחובתה וסמכויותיה לטובת כלל הציבור", נמסר מרמ"י.
זיאדנה, שאינו חולק על כך שהמבנים הוקמו ללא היתר, מבקש בכל זאת להציב את האכיפה בהקשר רחב יותר. "במקום שיגידו לנו תודה על כל מה שעשינו ב-7 באוקטובר, שרצנו להציל חיים - זה מה שמגיע לנו?", הוא שואל. את כעסו הוא מפנה ישירות כלפי השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שלא נתן תגובה לפרסום. "במקום שיעשו תוכניות לבדואים ויקדמו דו-קיום - זה השלטון של בן גביר. הוא אמר שהוא שמח שנהרסים בתים, אבל הבדואים הם אלה שקמו בבוקר ורצו להציל חיים".
זיאדנה מספר כי משפחתו חיה בנגב דורות רבים, ומונה בני משפחה המשרתים בצה"ל, במד"א, בכבאות, בהצלה ובמשטרה. "אנחנו פה עוד מלפני קום המדינה, עוד מהימים של השלטון הטורקי. לא זזנו". מאז 7 באוקטובר, הוא מוסיף, גם גופו נושא את מחיר הטראומה. "אם אנשים יראו אותי הם לא יזהו אותי. ירדתי בתוך שנה 45 קילו".
ובכל זאת, כשהוא מדבר על העתיד, הוא אינו מבקש נקמה. "מה שחשוב לי זה שימצאו פתרונות למגזר הבדואי ולהריסות הבתים, ושיהיה שקט ושלום לכל אזרחי מדינת ישראל. אני מאחל לכל עם ישראל שיהיה לנו שקט ושלום. שנוכל לחיות בשלווה ובדו-קיום, ושנקום בבוקר ונצא לעבודה בלי פחד ובלי כלום".
ב-7 באוקטובר, בשעות 18:30-20:00, יקיים מיזם התיירות הבדואית "קסם המדבר" מפגש זום פתוח לקהל עם זיאדנה, שבמסגרתו יספר על רגעי החילוץ, על הקשר שנוצר עם היהודים שהציל ועל הדרך שבה משפחתו מנסה להמשיך לחיות אחרי השבי, הרצח והאובדן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו