הבריחה מהנובה שהפכה שתי זרות לחברות לחיים
נועה נותרה לבדה בשדות אחרי שנפרדה מחבריה • לאחר בריחה הגיעה למתחם שבו פגשה את שי, שנהגה בג׳יפ עמוס בשורדים והכניסה אותה לרכב • בהמשך התעקשה לעצור עבורה בבית קמה: "אנחנו פה ביחד, היא פה לבד" • השתיים נפרדו ושנה חלפה עד שנפגשו מחדש • היום הן חברות קרובות, שעובדות יחד ואף חזרו לאחרונה מפסטיבל משותף בחו"ל • צפו בסרטון

נועה לוי (27), אילתית במקור שמתגוררת כיום במרכז, ושי שמש (30) מתל אביב, הגיעו למסיבת הנובה ב-7 באוקטובר כחלק משתי חבורות שונות. עד אותו בוקר הן לא הכירו זו את זו.
על האירועים שחיברו ביניהן סיפרו לנו השתיים במסגרת פרויקט מיוחד של "היום פלוס" לציון שלוש שנים לטבח, שחוזרת אל סיפוריהם של שורדים שפגשו באותו בוקר אנשים שלא הכירו קודם ונאלצו לסמוך זה על זה, לסייע ולהישאר יחד. עם הזמן, חלק מאותם מפגשים מקריים הפכו לקשרים עמוקים. כל אחת מהעדויות צולמה כשמאחורי השורדים מוקרנים תיעודים מאותו יום, חלקם מהטלפונים של המרואיינים.
שי מתארת את הנובה כאחת המסיבות הטובות שבהן הייתה. "היה איזה קסם באוויר. הכול זרם, הכול קרה", היא מספרת. כשהמוזיקה הופסקה והחלו האזעקות, לקח לה ולחבריה זמן להבין את חומרת האירוע. הם נשארו באזור האוהלים, חיפשו מסיבה אחרת בצפון ואפילו המשיכו לרקוד ליד הרכב.
גם נועה הייתה ברחבה כשהמוזיקה נעצרה. החבורה שלה החליטה מייד להתקפל והתפצלה בין שלושה כלי רכב. אלא שאחרי נסיעה קצרה גילתה שיש לה תקר בגלגל. היא וחבריה נטשו את המכונית וברחו לשדות.
במהלך הבריחה נורה RPG בשטח והקבוצה התפצלה שוב. נועה מצאה את עצמה לבדה. אחרי כשעה וחצי של ריצה, במצב של אפיסת כוחות, הצליחה לעלות לרכב שבו כבר נדחסו כ־15 בני אדם. הנהג רצה להוריד את השורדים באזור בארי ולחזור לחפש את חבריו. נועה, שכבר ידעה מה מתרחש באזור, התעקשה לא לנסוע לשם.
לאחר ויכוח, הוריד הנהג את הנוסעים ליד מתחם נטוש. שם נפגשו נועה ושי לראשונה. שי הבחינה בשורדים שנותרו מאחור, ביניהם נועה, ואיפשרה להם להידחס 11 אנשים אל תוך רכבה.
נועה זוכרת שהתקרבה לרכב ואמרה: ״אתם לא משאירים אותי לבד. אני מאילת, אני לא יודעת איפה החברים שלי״. תוך זמן קצר נשמע ירי וכולם נכנסו פנימה. הם ראו טנדר לבן לבן מתקרב, ושי חשדה שמדובר במחבלים, תמרנה סביבו והמשיכה בנסיעה. היא ניסתה להישאר מרוכזת ולא נתנה לפחד ולצעקות בתוך הרכב להסיח את דעתה. ״אמרתי לעצמי: אני היום בבית״.
לאחר נסיעה ממושכת בשטח הגיעו לכביש ופגשו שוטר שהורה להם להתקדם לכיוון בית קמה. כשנועה שמעה את שם המקום, היא ביקשה לרדת. חלק מהנוסעים ברכב התנגדו לעצירה וביקשו להמשיך ישירות למרכז. בתוך הרכב התחיל ויכוח. נועה התעקשה לרדת, והנוסעים האחרים חששו שהעצירה תסכן את כולם. שי הקשיבה לוויכוח ממושב הנהגת, הביטה לכיוון בית קמה והחליטה לפנות. ״אתם לא תצאו על בחורה בהתקף חרדה״, אמרה להם. ״אנחנו פה ביחד. היא פה לבד״.
כשהגיעו לבית קמה, שי פתחה את הדלת ונועה נפלה מהרכב, היא לא הצליחה לעמוד. שי ושאר השורדים חיכו עד שבני משפחתה יגיעו, ורק אז המשיכו למרכז.
שי ונועה נפרדו בלי לדעת כמעט כלום זו על זו. נועה זכרה רק שהנהגת הייתה בלונדינית. שי זכרה בחורה נמוכה שהתמוטטה כשפתחה את הדלת, אך לא הצליחה לזכור את פניה.
בחודשים שלאחר מכן ניסתה נועה לאתר בהדרגה את האנשים שנקלעו למסלול הבריחה שלה. כמעט שנה לאחר המתקפה היא הגיעה ליום קהילה של שורדי הנובה וזיהתה את אחד הנוסעים שהיו איתה ברכב. הוא נתן לה את מספר הטלפון של שי. היא שלחה לה הודעה, והשתיים קבעו להיפגש במסיבה של קהילת הנובה בשיטים.
במהלך המסיבה ראתה שי אישה יושבת על הקרקע ומסתירה את פניה בידיה. היא התכופפה, סובבה אותה וזיהתה את נועה. ״עוד פעם?״, אמרה לה. ״אני לא מאמינה שאני שוב תופסת אותך ככה בהתקף חרדה״.
לאחר המפגש הזה הקשר ביניהן הלך והתחזק. נועה עברה למרכז והצטרפה לעבודה בעמותת קהילת שבט הנובה. כיום הן עובדות יחד, נפגשות ובזמן האחרון אף חזרו מפסטיבל משותף בחו״ל. נועה מספרת שהקשר ביניהן מבוסס על הבנה שקשה להסביר למי שלא היה שם. ״היא לא הכירה אותי, והיא לא הפקירה אותי״.
החיבור של נועה לקהילת השורדים התחיל ימים ספורים לאחר 7 באוקטובר, כשבאילת התגבשה קהילה מקומית שסיפקה לשורדים ולמשפחות השכולות טיפולים, פעילויות ומקום להיות בו יחד. בהמשך השתתפה נועה בטיול להודו של שורדי הנובה, שבו ליוו אותם גם מטפלים, ושם החלה להכיר את האנשים שמאחורי העמותה. "גיליתי אנשים זהב", היא מספרת, "אנשים שיכולים להיות לי כתובת למה שאני צריכה". כיום, כאמור, היא עובדת בעמותה, אותה היא מתארת כתחושת שליחות ענקית.
"כל מפגש כזה מחזיר אותנו לרגע שבו, בתוך התופת וחוסר הוודאות, אדם אחד בחר לעצור, להושיט יד ולהציל חיים”, אומר ריף פרץ, מנכ"ל עמותת קהילת שבט הנובה. "החיבור בין השורדים לבין האנשים שהצילו אותם הוא רגע עוצמתי של הכרת תודה, סגירת מעגל ותקווה. עבורנו בעמותת קהילת שבט הנובה, החיבור לפרויקט הוא חלק מהמחויבות ללוות את השורדים ואת המשפחות השכולות, לתת מקום לסיפורים האישיים שלהם ולסייע להם במסע הארוך של שיקום ובניית החיים מחדש. לצד הכאב הגדול, הפרויקט מאיר גם את האומץ, הערבות ההדדית והאנושיות שהתגלו באותו יום".
תסריט ובימוי: עומר בשארי
צילום ועריכה: גרגורי ירין
הפקה בפועל: אייל וייס, גיל משעל
צילום: עדי לוי
תאורה: יבגני גיטלין
איפור: אורית ויזה
