"גאה לייצג אותנו": האיש שכל השומרון מדבר עליו - והסוד שלו להישאר צעיר
רועי מנדלביץ' מאיתמר, אב לשבעה הרוכב מדי יום ומאמן נוער בסיכון, זכה באליפות הארצית של ענף ה"אקסטרים קאובוי" הדורש מעבר 13 מכשולים והטלת לאסו • מנדלביץ', שביצע במקביל מקצה זוגות מרגש עם בתו בת ה-13, מספר על השינוי הדרמטי בשומרון: "פעם נלחמנו על מים וחשמל, היום אנחנו מביאים גביעים בספורט, זה הניצחון האמיתי"

"הוא משלנו!" הצהיר עמוד הפייסבוק של היישוב איתמר שבשומרון. לצד ההצהרה, לא היתה תמונה של אחת מהחוות שבגבעות הסמוכות, וגם לא צילום של נער גבעות עם גוזמבות מחזיק כבשה, אלא תמונה של סוס מירוץ ורוכבו. "הוא" התייחס לרועי מנדלביץ, שזכה השבוע בתואר אלוף מקצה פתוח מוגבל של תחרות אקסטרים קאובוי.
"אקסטרים קאובוי" היא תחרות הנערכת ע"י התאחדות הספורט לרכיבה מערבית בכל שנה שנראית כמו מערב פרוע אמיתי. מגיעים אליה ספורטאים מכל הארץ, ורק בתחרות עצמה הם פוגשים את הזירה ואת 13 המשימות שעליהם לעבור. לאורך התחרות הם יעברו מעל, דרך ובתוך מכשולים, ואפילו יטילו לאסו כמו בוקרים אמתיים.
"הניצחון - קשר טוב"
"אין איך להתאמן לזה כמעט". מודה מנדלביץ, "גם הסוס וגם הרוכב מגיעים לזירה לא מוכרת וצריכים להתמודד איתה. הניצחון מראה על קשר טוב בין הסוס לרוכבו. הכל קורה מאוד מהר. התחרות היא גם על סגנון וגם על זמן".
רועי זכה במספר הנקודות הגבוה ביותר בחמש התחרויות בליגה ועלה לאליפות. זכור לו במיוחד מקצה הזוגות שעשה עם הבת שלו, יהב, בת ה-13 "זה היה הדבר הכי טוב שעשיתי באליפות".
נולד וגדל בפרדסי גבעת שמואל. שם, בגיל 11, התחילה גם אהבתו הגדולה לרכיבה על סוסים. "היו המון משפחות פשע באזור. היום אני סוגר מעגל כשאני עובד עם נוער בסיכון וכנראה שהזרעים ניטעו בי כבר אז". היום הוא בן 45, נשוי +6. מאז שעבר לאיתמר הסתובב הרבה בגבעות ואפילו הקים אחת. כשרעה את הצאן עשה זאת מגב הסוס כמובן.
בעיניו, העובדה שכיום אפשר לעסוק בגב ההר בספורט ופנאי ולא רק בהישרדות הוא שינוי מהפכני, לא פחות. "אז בקושי היה לנו מים זורמים, החשמל הגיע מגנרטור, היום יש לנו תשתיות כל כך טובות שאנחנו יכולים להתמקד בדברים אחרים. זה ניצחון. אני גאה לייצג את השומרון גם בזה".
אתה לא זקן מדי בשביל זה?
"לא"! הוא צוחק. "זה מה שגורם לי לא להיות זקן! אני רוכב כל יום ועובד קשה. זה משאיר אותי צעיר"!
מה הדבר הבא?
"לראות איך אני מביא נוער בסיכון להישגים. ההישג הוא לאו דווקא הגביע או לעלות לפודיום, אלא הדרך". לסיום, מבקש רועי להודות לאישתו אביטל ולמאמן שלו, איתי שביט, שבלעדיהם לא היה מגיע לאן שהגיע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו