"פתאום ראינו עיזים מוציאות קצף מהפה": הטרור השקט ביו"ש
בדיקת "היום" מתעדת 12 אירועי הרעלה מאז יוני 2025, שבהם מתו ראשי צאן ובקר וכלבי רועים • בחודשים האחרונים התופעה מתרחבת, והרועים כבר משקים כבשה אחת לפני שאר העדר • "זה נהיה אחד מכלי הנשק להילחם בנו"

לאחר חודשים ארוכים של טרור ההצתות בקיץ, טרור שמוכר כבר שנים, הרים ראש בשנה האחרונה טרור מסוג אחר: הרעלת הצאן והבקר בגבעות ובחוות ביהודה ושומרון. הוא שקט יותר, מגיע בלילה, ומשאיר אחריו תמרים, פיתות ובורות מים שאיש כבר לא משקה מהם בלי לבדוק.
בדיקת "היום" מתעדת 12 אירועי הרעלה בשטחי מרעה מאז יוני 2025. בראשון שבהם, ב-19 ביוני 2025, פוזרו תמרים מורעלים בשטח, ושתי פרות שאכלו מהם גססו ומתו. מאז התגוונו השיטות: פיתות ותמרים שהוטמנו בשטח, ובמאי האחרון הרעלה של יותר מעשרה בורות מים בבת אחת.
בסך הכול מתו באירועים שתועדו 12 ראשי בקר וצאן, שתי פרות, שלוש עיזים ושבע כבשים, וכן שלושה כלבי רועים. לפחות 20 בעלי חיים נוספים לקו בתסמיני הרעלה קשים ושרדו, בחלק מהמקרים בזכות ערנות הרועים וטיפול וטרינרי מהיר.
והקצב עולה. שישה מתוך 12 האירועים התרחשו מאז תחילת יולי. ב-7 ביולי מתו שתי כבשים ו-15 נוספות לקו בתסמינים קשים. ב-18 באוגוסט הורעל בור מים ובסמוך לו פוזרו פיתות ותמרים; כבשה ושלושה כלבי רועים מתו. האירוע האחרון תועד ב-27 בספטמבר, ובו מתה עז.
מאחורי כל שורה ברשימה עומד עדר, ולרוב גם משפחה שמתפרנסת ממנו. אביתר קארו, נשוי ואב לשבעה, מתגורר בחוות מצודת יהודה. את ההרעלה הראשונה אצלו, לפני כשנה, הוא זוכר היטב. הוא יצא עם העדר למרעה וראה שני פלסטינים יוצאים מבית בכניסה לכפר ומסתובבים בשטח. הוא דיווח לצבא, וכעבור שעה הגיע עם העדר לאותו מקום.
"פתאום ראינו עיזים שמתחילות להוציא קצף מהפה ולפרפר", הוא משחזר. "בהתחלה לא הבנו מה זה. התחלנו לשלוח תמונות כדי להבין מה קורה, ואמרו לנו שזו תגובה של הרעלה". הוא הרחיק מיד את העדר, ומחווה שכנה, שחוותה מקרה דומה, הביאו חומר שאמור לעצור את פעילות הקיבה. חלק מהעיזים ניצלו. האחרות מתו.
בשטח חיכה ממצא מוזר: תמרים, באמצע שטח המרעה. "פתחנו אותם וראינו חומר כחול בתוכם", אומר קארו. פקחי רשות הטבע והגנים זיהו את החומר והגדירו אותו כמסוכן מאוד. לדבריו, הם הסבירו לו שהרעל לא נעצר בקורבן הראשון: צבי שאוכל מהפיתיון מת, ונשר שאוכל מהפגר מת גם הוא. "ובדיוק משהו כמו יום אחרי זה מצאו שני נשרים נדירים שמסתובבים פה באזור מתים, וחושבים שזה קשור לתמרים האלה". הממצאים נשלחו לבדיקת מעבדה.
זה היה רק הראשון. מאז, לדברי קארו, ספג העדר שלו עוד שישה או שבעה אירועים: תמרים, שקיות מים שהושארו בשטח ופיתות שנטבלו בחומר. מתוך כמאה עיזים, מתו עשרים. "אלו עיזים שגידלתי, והן השתבחו אצלי בעדר. זה לא עיזים שאתה יכול עכשיו למצוא בקלות", הוא אומר. "מעבר לזה שזה כסף, זה הרבה יותר מזה. יש דברים שאתה לא יכול למדוד בערך כספי, כמו הזן המסוים שאני מגדל, שאני יודע שהוא נקי ממחלות".
גם בשטח הפתוח המחיר ניכר. "פתאום אתה מוצא איזה צבי מת בשטח, פתאום אתה מוצא איזה שועל מת בשטח", הוא אומר. "זה מטורף לגמרי".
באזור שילה התמונה דומה. א', המתגורר באחת הגבעות באזור וביקש שלא להזדהות בשמו, מונה חמש נקודות סביב הכפרים אל-מוע'ייר ואבו פלאח. "אין נקודה שלא מתו בה כבשים או עיזים", הוא אומר.
ההרעלה הראשונה שהוא זוכר, לפני שבעה או שמונה חודשים, הייתה בתמרים, בנקודה הסמוכה לזו שלו. בשבועות האחרונים התהדק הקצב: שלוש הרעלות, יום אחרי יום, בנקודות שונות. פעם תמרים, פעם פיתות, פעם חומר שנשפך לבורות המים.
"הם מגיעים ועושים את זה בלילה", הוא אומר, "תמיד באזור שבו השטח לא נראה, שאני לא מצליח לראות מהנקודה שלי". כוחות הביטחון, לדבריו, מגיעים בכל פעם. באירוע האחרון הגיעו גם גשש ואנשי מז"פ, והתמרים נלקחו למעבדה. אבל אחד מהם, הוא מספר, אמר לו: "אין לי באמת מה לעשות עם זה".
לפי מה שנאמר לו, מדובר בנער שמגיע ומפזר את התמרים. הרעל עצמו, לטענתו, זמין ונגיש: רעל עכברים שלדבריו מכונה "ג'לט", אסור לשימוש בישראל אך חוקי ברשות הפלסטינית ונמכר שם בבתי מרקחת. "כשההרעלות התחילו הצבא עשה מבצע בכפר, וראו שבכל בית יש את זה", הוא אומר.
גם המקרה של קארו ממחיש עד כמה קשה לסגור תיק כזה. לאחר ההרעלה הראשונה בחווה שלו גבתה המשטרה עדות בשטח, ושני חשודים נעצרו. "זיהינו שזה אותם אלה שהסתובבו בשטח, אבל לא היו כל כך צילומים של זה, והם ישתחררו די מהר", הוא אומר.
שניהם סבורים שהמענה הקיים אינו מספיק. "מה שיעצור את זה בסוף זה מארבים של הצבא, לתפוס על חם את החולייה, או הרתעה כללית על הכפר", אומר א'.
קארו מבקש להרחיב את המעגל: "זה לא משהו שאפשר למנוע בעבודה של הפלוגה הגזרתית או של המשטרה המקומית. צריך לערב פה שב"כ, להבין מי משלח אותם ולעצור את מי שמביא את החומר הזה. צריך להתייחס לזה אחרת".
בינתיים, הרועים לומדים לחיות עם האיום. "הרועים שלי כל הזמן במרעה מחפשים את התמרים, את הפיתיונות", אומר א'. ליד כל בור מים משקים קודם כבשה אחת, ממתינים לראות שלא קורה לה דבר, ורק אז מביאים את כל העדר. בחוות מחזיקים גם חומר נגד, שלדבריו עוצר את ההרעלה כשהכמות שנאכלה קטנה.
קארו רואה בהרעלות חלק מתמונה רחבה יותר. "זה נהיה אחד מכלי הנשק להילחם בנו", הוא אומר. "הם מבינים שהשטחים האלה שאנחנו הולכים בהם, כנראה שהם לא יגיעו אליהם. הם מבינים שהמדינה איתנו, ושזה מה שנשאר להם לעשות: להרעיל את הבורות. זה כמו חסמי האבנים שהם חוסמים לנו כל הזמן את השבילים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו