במדינת "יהיה בסדר", לא מפתיע שמטוס פליי דובאי כמעט התרסק
שנים של טיוח והזנחת בעיות לאומיות קשות באו לידי ביטוי גם בטיפול הכושל מול חברות התעופה הזרות שמגיעות לישראל • יש דרך אחת שבה אפשר לפתור את הבעיה הזו
| עודכן:

אירוע ניסיון חטיפת וריסוק מטוס פליי דובאי הפתיע והיכה בתדהמה את מערכות הביטחון ומערכות התחבורה האזרחית בישראל. אבל מי שמבין את האירוע, יודע שאירוע מסוג זה לא באמת אמור להפתיע.
>הנוסעים שמשחזרים את רגעי האימה בטיסת פליי דובאי>>
>עדיין לא נחשף: מה עשוי להתגלות בקופסה השחורה של טיסת פליי דובאי>>
במדינה שבה תרבות ה"סמוך" וה"יהיה בסדר" הגיעו לרמת אומנות, במדינה שבה לשום משרד ממשלתי אין אסטרטגיה סדורה בשום תחום ובמדינה שאיפשרה לאירועי 7 באוקטובר להתרחש, אין פלא שאירוע מסוג זה מתרחש.
חוסר האונים והמעש הם כה ברורים, עד שאפילו חילופי ההאשמות הרגילים הנהוגים במקרים מסוג זה, כמעט ולא נשמעו מכיוון שלכולם ברור שלא נעשה כלום ולא הייתה שום היערכות אמיתית לאירוע כזה.
איך הגענו למצב הזה?
במדינת ישראל יש גורם אחד ממשלתי האחראי על תעבורת הים והאוויר מישראל ואליה והוא משרד התחבורה. כל ענייני הביטחון והרגולציה נמצאים באחריות משרד זה.
משרד התחבורה הוא שאחראי לחתימת הסכמי תעופה מול מדינות וחברות תעופה זרות והוא הממונה על הרגולציה, הביטחון וקביעת היתרי ומגבלות הטיסה בשטח המדינה בכפוף לצרכי הביטחון של צה"ל.
לשב"כ ולמוסד אין שום נגיעה להיבטי הביטחון של חברות תעופה זרות הטסות לישראל וממנה. שב"כ אחראי על אבטחת התעופה הישראלית בטיסות היוצאות מישראל וחוזרות אליה והוא מבצע את תפקידו היטב במסגרת גבולות אחריותו.
כאשר משרד התחבורה מאשר לחברת תעופה פתיחת קווי תעופה לישראל וממנה הוא עושה זאת לבדו ומתוך שיקולים מסחריים ופוליטיים. אין למעשה שום גורם בישראל האחראי על בדיקת זהות טייסי חברות התעופה הזרות ואין כל מנגנון של מתן אישורים או מניעתם מטייסים זרים לטוס לישראל וממנה. פרצה זו קיימת כבר שנים רבות, כולם מכירים אותה ואיש לא טיפל בה מעולם.
בהקשר של מדינות המפרץ ראוי לציין כי שב"כ בדק את ביטחון הטיסות וקבע כי רמת הביטחון אינה עומדת בדרישות הישראליות ולפיכך נאסר על חברות ישראליות לטוס לדובאי וממנה חזרה.
אולם אחריות השב"כ אינה חלה על החברות הזרות ומשרד התחבורה, אף כי היה מודע לבעיות הביטחון האלו, נמנע מנקיטת צעדים שהיו יכולים למנוע את התקלה. למה? ככה. כי בישראל כמו בישראל לא פותרים את הבעיה, אלא אם כן פורצת אש או מתפוצץ משהו ואז מכבים את האש ונותנים מענה בדיעבד.
בהיעדר מנגנון של ועדות חקירה ממלכתיות בעידן הממשלה הנוכחית, סביר מאוד כי גם את התקלה הנוכחית לא יחקור איש בצורה מעמיקה ומשרד התחבורה ינסה לטאטא את הכשלון מתחת לשטיח כזה או אחר.
אבל זה לא ייתן מענה אמיתי לבעיה. והבעיה המרכזית היא שאין לישראל כיום שליטה על זהות הטייסים הזרים המטיסים אליה וממנה מטוסים מסחריים ואין לה שליטה על נהלי הביטחון במדינות המוצא של טיסות אלו.
ישנם נהלים המטפלים במצבי קיצון כגון חטיפת מטוס וניסיון ריסוק שלו בארץ, או אי הזדהות מטוס בצורה תקינה, אולם נהלים אלו הינם צבאיים בעיקרם ותכליתם למנוע התרסקות מכוונת של מטוס בתוך מדינת ישראל וזאת בעיקר על ידי הפלתו לפני כן על ידי מטוסי קרב.
הפיתרון הזה לא נותן שום מענה לטרגדיה שתתרחש ושבה מאות ישראלים עשויים לקפח את חייהם בגלל הכשלים של חוסר ההיערכות.
והמענה? הוא לא פשוט אבל אפשרי ויהיו לו מחירים. ראשית נדרשת ישראל לבנות צוות משולב של משרד התחבורה, שב"כ ומוסד כדי לאפיין סיכונים ממדינות וחברות תעופה זרות מולן חותמת המדינה על הסכמי תעופה.
בהסכמים אלו נדרשת ישראל לשלב דרישות בסיסיות מוקדמות הכוללות הגדרת צרכי ביטחון ומנגנוני הגנה בסיסיים בכל מדינה, כולל זכות לבדוק ולוודא את התקיימותם של מנגנונים אלו בטיסות היוצאות לישראל. שנית, לא מן הנמנע שניתן יהיה לדרוש גם את זהות הטייסים שיורשו לטוס לישראל וממנה אולם מנגנון מסוג זה ידרוש כוח אדם ומשאבים רבים לבדיקת זהות הטייסים, עברם ורמת הסיכון הנשקפת מהם, וספק רב אם ניתן יהיה ליישם רעיון זה.
בכל מקרה יהיה צורך בשיתוף פעולה מלא מצד אותה מדינה ממנה יוצאות הטיסות לישראל בבדיקת נהלי הביטחון בטיסות, בבדיקת הטייסים ואישורם ובהעברת המידע לשלטונות בישראל.
לא בטוח שניתן יהיה ליישם זאת מול כל המדינות, אבל מול המציאות המתהווה כיום בכל העולם ורמות הסיכון ההולכות וגוברות, לא מן הנמנע שניתן יהיה להגיע להסכמים בינלאומיים ואמנות גלובאליות המעגנות דרישות ביטחון אלו באופן הדדי מול כלל המדינות הרלוונטיות.
במקרה הנוכחי ברור באופן חד משמעי שחברת התעופה לא עמדה בסיכומים מולה ושילבה את הטייס העומאני על הטיסה בניגוד להסכמים. הבעיה היא שאף אחד לא בדק את מימוש ההסכם והעמידה בו וכל זה חוזר שוב למשרד התחבורה.
האם הפעם הבעיה תיפתר? ספק רב. במדינה שבה אין מערכת הסעת המונים, אין מענה לפקקים ההולכים וגוברים, אין מענה לתחבורה ציבורית בסופי שבוע ומחירי הרכב והדלק הולכים ומרקיעים שחקים, לא סביר שמישהו ימצא פתרון אסטרטגי לבעיות התעופה, אם זה לא יקדם אותו באופן ממשי בבחירות הקרובות.
הכותב הוא ראש תחום החוסן הלאומי במכון למדיניות ואסטרטגיה באונ' רייכמן ולשעבר בכיר בשב"כ.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו