"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הלוחם שהוכרז כחלל, הפצוע הקשה מכולם והבן שחזר ללכת: מאבקם של פצועי הראש

עידו נחמד עבר 22 ניתוחים בשמונה בתי חולים • טוהר דגה, שחצי מגולגולתו הוסרה, התחיל ללכת שנה ועשרה חודשים אחרי הפציעה • איתי יצחקי הוכרז בטעות כחלל, עד שרופאה בדקה שוב ומצאה דופק • פצועי הראש ובני משפחותיהם נמצאים במאבק יומיומי על החיים שאחרי • "החלטנו שכל עוד שהוא נאבק, אנחנו איתו"

| עודכן:
0השמעה
מימין: טוהר דגה בשיקום, איתי יצחקי עם בת זוגו , באדיבות המשפחה
מימין: טוהר דגה בשיקום, איתי יצחקי עם בת זוגו | צילום: באדיבות המשפחה

בשנתיים האחרונות לא עזבו ענבל ואריאל נחמד את מיטת בנם, עידו (23). לצערם, זכה בנם לתואר "הפצוע הקשה ביותר של המלחמה", תואר שהיו מוותרים עליו בשמחה.

מאז אותו יום סמוך לג'בליה, בו נורה בראשו ע"י צלף כשהוא מחפה על כוח של שלדג שנכנס למנהרות בכדי לשחרר חטופים, נמצא עידו בהכרה מינימלית. כל יום הוא מאבק על החיים. עידו עבר כבר 22 ניתוחים בשמונה בתי חולים שונים, וכיום מאושפז בבית, שם ממשיך השיקום. הוריו הופכים כל אבן בארץ ובעולם בכדי שעידו יחזור לתקשר.

עידו עם אמו לפני הפציעה הקשה | צילום: באדיבות המשפחה
עידו. "לא ידענו שמתחת לתחבושת מסתתר מרתון ארוך של מסע שיקום קשה" | צילום: באדיבות המשפחה

ענבל משחזרת את היום ההוא שבו החיים התהפכו: "3.1.24, 16:50. חשבתי שזה הטלפון שחיכיתי לו כל היום, שעידו יצא מעזה. כששאלו אותי אם אני אמא של עידו, הבנתי שזה לא מצב טוב. הייתי באיילון, אמרו לי לעצור איפה שאני ויבואו לקחת אותי, מישהו עזר לי להזיז את האוטו כי לא תפקדתי, התאספנו ארבעתנו בסורוקה: אריאל בעלי, שתי הבנות ואני".

"אל תבטיחו כלום, רק תנסו כל מה שאתם יכולים ויודעים"

כשהגיעו, עידו היה באמצע ניתוח מציל חיים. "אחרי כמה שעות יצא המנתח ואמר שהצליחו להציל את חייו ומדובר בפציעת ראש. כשראינו אותו נרגענו: היתה לו סה"כ תחבושת מסביב לראש. הפנים שלמות, כל האיברים במקום. חשבנו שתוך שבוע שבועיים והוא יחזור לעצמו. לא ידענו שמתחת לתחבושת הזאת, באיבר הכי חיוני של הגוף, מסתתר מרתון ארוך של מסע שיקום קשה ומלחמה יום יומית.

ענבל מספרת שבנה נראה כמו לפני הפציעה: עיניו פקוחות, הוא לא צמח, יש לו מחזורי ערות ושינה, הוא מזהה את העומד מולו ועוקב אחרי הדמות בעיניים. "אין לו הבעה על הפנים, התקשורת היחידה היא עם העיניים. הוא לא יכול להזיז שום איבר בגוף באופן רצוני. הוא לא בוכה או מחייך. אנחנו רואים כשהוא כאוב, גם לפי הדופק וגם לפי תנועות גוף כתוצאה מכאב. הוא נושם לבד אבל נעזר בתמיכה".

"אנחנו בתקווה מאוד גדולה שאנחנו יכולים להשיג הרבה יותר, בעזרת הטיפולים והטכנולוגיה שהולכת ומתפתחת משבוע לשבוע. אנחנו מאוד מעריכים את כל אלה שפגשנו בדרך שמוכנים לנסות. אל תבטיחו כלום, לא שהוא יתעורר מחר, לא שהוא ירקוד, אבל רק תנסו כל מה שאתם יכולים ויודעים.

ענבל מדבר בהערצה על הגבורה של בנה, לא רק לפני הפציעה, גם אחריה. שהוא חזק ונאבק וצולח כל ניתוח באופן הרואי. "החלטנו שכל עוד שהוא נאבק - אנחנו איתו, עד שיוכל להגיד לנו בעצמו מה הוא רוצה.

הפעילות של "מר נחמד". 4,000 מתנדבים עד כה | צילום: באדיבות המשפחה

חצי שנה אחרי הפציעה, הקימה משפחתו סיירת מתנדבים בשם "מר נחמד" העוסקת בשיקום העוטף והצפון. 4,000 מתנדבים עברו בה עד כה. "הסיירת הזו הוקמה לרפואתו של עידו, מתוך רצון להפיץ טוב ותקווה, ולהמשיך את האתוס הישראלי שכולנו גדלנו עליו, שלהיות ישראלי זאת ערבות הדדית ודאגה אחד לשני".

כל פעילות התנדבותית נפתחת בנציג המשפחה שמספר על עידו שהיה מתנדב המון, עם ילדים עם צרכים מיוחדים, ומעלים את הסיפור של עשרות החיילים שנמצאים במצבי הכרה מינימלית.

"אנחנו מקבלים בן שלא באמת בחיים"

טוהר הוא בנם הבכור של דני ורלי דגה. ב-13.1.25 התכונן הצוות שלו מסיירת נח"ל לפעילות בבית חנון, כשאחת מפצצות צה"ל התפוצצה וגרמה לקריסת מבנה בו שהו. באירוע נהרגו חמישה חיילים וחמישה נוספים נפצעו קשה. טוהר הוטס לשיבא והוכנס לניתוח, בעוד משפחתו ממתינה בבית החולים בעצבים מרוטים.

טוהר דגה בשיקום. "האמנו כל הדרך בקב"ה שיעזור שטוהר יחזור לעצמו. נשענתי על זה כל הדרך, זה מה שהחזיק אותי" | צילום: באדיבות המשפחה
טוהר דגה עם משפחתו | צילום: באדיבות המשפחה
טוהר בשיקום."יש עוד דרך ארוכה" | צילום: באדיבות המשפחה

"אחרי שעות של המתנה הרופא מספר לנו שטוהר נמצא בניתוח מוח, סובל משברים בגולגולת ודימומים. הוא מוסיף שהניתוח יהיה ארוך, שיש סכנה לחייו ואיש לא יודע איך יתעורר, אם יתעורר". רק בשעות הערב נכנסת המשפחה ורואה את טוהר מכוסה בחבושות, רק שפתיו נראות. שלושת החודשים הבאים יהיה קשים מנשוא כשהוא מתנדנד בין חיים למוות. "הייתי עוברת כל בוקר ליד הרופא ומבקשת לדעת עם יצאנו מכלל סכנה ובכל יום הוא היה אומר - עוד לא". נזכרת רלי.

כעבור שלושה חודשים מצבו מתאזן והם מתקדמים לשיקום ראש לאחר שהוסרה חצי מהגולגולת של טוהר. שם מתחלים להוציא אותו לכיסא גלגלים. "אנחנו מקבלים בן שלא באמת בחיים, הוא בין עולמות. לא מתקשר, משותק לחלוטין, אנחנו לא יודעים אם יישאר במצב כזה. לרופאים אין תשובות, הכל תלוי בטוהר". הם מתחילים פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, ולאט לאט עיניו מתחילות להתמקד. מיום ליום, מלווים בצוות, מתנדבים ואמונה, הם רואים שיפור.

"יש עוד דרך ארוכה, אבל אנחנו לוחמים, סיירת נח"ל. ואנחנו רואים את הילד הלוחם הזה שנותן בראש לחזור לעצמו". שנה ועשרה חודשים לאחר הפציעה מתחיל טוהר ללכת בעצמו. הוא צולע, מתקשה לדבר הרבה, אבל מצטרף לפעמים לראיון. דני: "האמנו כל הדרך בקב"ה שיעזור שטוהר יחזור לעצמו. נשענתי על זה כל הדרך, זה מה שהחזיק אותי".

איתי בהכרה מינימלית, לא מדבר, כמעט ולא מזיז איברים

באותו אירוע נפצע גם איתי יצחקי, בנם של סיגל ודרור מתל אביב. אביו מספר שברשת הקשר הוכרז בנו כחלל. רק רופאה עקשנית חזרה ובדקה את הדופק שלו וגילתה סימני חיים. הוא הוטס יחד עם ארבעה לוחמים נוספים לשיבא. את הבשורה קיבל דרור בעבודה. "לא קפאתי ולא התפרקתי, הייתי בהישרדות. תפקדתי על אוטומט, כמו רובוט".

אחרי כמה שעות יצא הרופא והודיע להורים שבנם נפצע קשה מאוד. באותו הרגע הוציאו את איתי מחדר ניתוח וההורים ראו אותו. "זה היה מראה קשה מאוד. ראש נפוח, כולו חבוש, מחוסר הכרה. הבנו שהוא נפגע מהדף ורסיסים".

איתי יצחקי. "רופאה עקשנית חזרה ובדקה את הדופק שלו וגילתה סימני חיים" | צילום: באדיבות המשפחה
איתי במדי נח"ל, לפני הפציעה | צילום: באדיבות המשפחה
איתי יצחקי | צילום: באדיבות המשפחה
איתי יצחקי עם בת זוגו. עבר ששה ניתוחי ראש | צילום: באדיבות המשפחה

שבועות רבים היה איתי בסכנת חיים, מורדם ומונשם, מחוסר הכרה. בתקופה זו עבר שישה ניתוחי ראש. "היינו בין שמיים וארץ, לא ידענו מה יהיה. אנחנו לא עוזבים את החדר, במשמרות. מאז אנחנו גרים במלונית בשיבא. מגיעים הרבה אנשים לחזק והחיים שלנו סביב הילד. אנחנו מלטפים אותו, משמיעים לו מוזיקה, מדברים אותו ומנסים לעודד אותו. למרות בשבועות הראשונים הוא היה מורדם מאוד חזק והסיכוי שישמע אותנו היה נמוך".

לאחר חמישה חודשים בטיפול נמרץ, הרופאים מתחילים להוריד את מינון תרופות ההרדמה ואיתי פוקח עיניים, מתחיל להזיז אצבעות. הוא מועבר למחלקת שיקום נשימתי ונגמל ממכונת ההנשמה.

היום הוא מאושפז במחלקת שיקום נפגעי ראש כשהוא בהכרה מינימלית, לא מדבר, כמעט ולא מזיז איברים. "התקשורת איתו חמקמקה, לפעמים אנחנו לא רואים שהוא מגיב אלינו". לדברי אביו, עבודת השיקום מאוד אינטנסיבית, מהבוקר עד הערב, עם קלינאית תקשורת, ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, רפואה משלימה. "אנחנו עובדים מאוד קשה בשביל לשמר ולתחזק את הגוף שלו, גם בשביל לעודד ערנות. אנחנו, המשפחה ואליסה החברה שלו, יותר צמודים אליו היום מאשר בטיפול נמרץ".

איתי יצחקי עם בת זוגו בבית החולים. ההורים עברו לגור במלונית בשיבא | צילום: באדיבות המשפחה

גם חבריו מהצוות מבקרים אותו, וכשהשתחררו הגיעו וגזרו את החוגר ליד מיטתו. הוריו הפסיקו לעבוד ולמעשה גרים במלונית בשיבא מזה 20 חודשים. "המצב מאוד מורכב. הרופאים לא יודעים להגיד מה יקרה בסופו של דבר, הם מקוים לטוב אבל אין להם אמירה חד משמעית. גם הם במצב שרב הנסתר על הגלוי. לנו יש תקווה ואמונה. הוא ההשראה שלנו, פייטר רציני, תמיד היה. ואנחנו מאמינים שהוא יצא מזה ומתפללים. אין לנו ברירה אחרת, אנחנו לא מוותרים בשום אופן".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר