במלאת שלוש שנים ל־7.10, תערוכה חדשה תציג את התמונות האחרונות של גיבורי וגיבורות "חרבות ברזל" ואת סיפורם האישי.
התערוכה המרגשת מתבססת על מיזם "התמונה האחרונה", ע"ש סמל עמית רגב ז"ל, פרויקט דיגיטלי שמנציח את גיבורי וגיבורות כוחות הביטחון ממלחמת חרבות ברזל באמצעות התמונות והסרטונים מהרגעים האחרונים בחייהם. התמונות והסרטונים, שבחרו המשפחות השכולות, מתפרסמים בעמוד האינסטגרם @thelastphoto_barzel לאורך כל השנה ומייצגים את הרגעים האנושיים היומיומיים של הנופלים, כשהם שמחים, צוחקים ומלאי חיים.
התערוכה תחל כבר ביום ראשון הקרוב ותוצג עד ה-10 באוקטובר, בתחנת יהודית של הרכבת הקלה בגוש דן, מקום שבו עוברים מדי יום אלפי נוסעים בעיסוקיהם השונים.
המיזם הוקם ביום הזיכרון 2025, במסגרת שיתוף פעולה בין "ישראל היום" ועמותת "משפחה אחת", ותוך פחות משנה הגיע ליותר מ־10 מיליון צפיות ושיתופים בארץ ובעולם. במסגרת התערוכה, שאליה נרתמו גם ברכבת הקלה, יוצגו 22 תמונות אחרונות של גיבורי וגיבורות המלחמה, מתוך מאות חללים המונצחים בפרויקט.
במקביל, הפרויקט יופיע גם על המסך של YES ולוקחת בו חלק גם תנועת הצופים ש־132 מבוגריה נפלו מאז 7 באוקטובר והיא פועלת להנצחתם בעמוד החיילים פז"מ.
הסיפור של איתמר
אחד הלוחמים שיונצח בתערוכה הוא סמ"ר איתמר ברוכים ז"ל, לוחם ורס"פ בצנחנים, שנפל ב־8 באוקטובר בשדרות בעת הלחימה. בפרויקט מופיעה התמונה האחרונה שאותה שלח למשפחתו זמן קצר לפני שנפל. איתמר הצטלם עם שניים מחבריו הלוחמים בלובי של בניין במטרה להראות למשפחתו שהכל בסדר איתו ולתת להם תחושת ביטחון.
ענבל ברוכים, אחותו של איתמר, מספרת על התמונה האחרונה שקיבלה ממנו, רגעים ספורים לפני שנפל.
"ב־7 באוקטובר איתמר היה אצל בת הזוג שלו בכפר סבא. כשהחלה המתקפה ישבנו בממ"ד באשדוד, הוא התקשר ואמר לי: 'תכיני תיק, שימי את כל הציוד הצבאי שלי'. הוא הגיע הביתה, שכנענו אותו לאכול שני ביסים ונפרדנו - הוא היה לפני שחרור, זה היה התיק האחרון שהוא היה אמור לארוז".
"איתמר נסע לבא"ח צנחנים ושם עם חייליו לשדרות - נלחם וחיסל מחבלים. למחרת, ב־8.10, הוא שלח לנו תמונה מלובי בניין ואמר 'לא לדאוג, הכל סבבה'. שעה לאחר מכן נורו טילים, הוא ניסה להגיע למיגונית, נפגע מרקטה ונהרג".
מאז נפילתו עסוקה המשפחה בהנצחת זכרו, לצד פרויקט "התמונה האחרונה" הם הקימו מצפה לזכרו בחוף הים באשדוד, עם עמדת מתח. "זה מקום שהוא ממש אהב לשבת בו עם חברים, פינה יפה מול הים.
איתמר אהב כושר, הוא הבין את הערך של זה - גם בהיבט הפיזי וגם בהיבט הנפשי. עשה קורס מדריכי כושר בווינגייט, למד אנטומיה וביולוגיה גם לפני השירות, וגם כמפקד פעל לשפר את הכושר של החברים והחיילים. כמפקד הוא תמיד הצמיד אליו דווקא את החיילים שהכי קשה להם".
איתמר ראה בפיקוד שליחות שנעשית מאהבה גדולה לארץ ולצבא, בחיוך שליווה אותו תמיד. כמו בשיר האהוב עליו "כוכב" - הוא נצץ למרחקים, אהב את החיים וחי אותם בביטחון. השרה רוגע ואופטימיות וחלם לפתוח חדר כושר לבעלי מוגבלויות. "אני מרגישה אותו הולך איתי, בתוך הלב שלי, היינו כמו נשמות תאומות", מספרת ענבל. "שמעתי לא מזמן ציטוט ש'אבל זה המון אהבה שאי אפשר לתת כי הבנאדם לא כאן'. אז אני חושבת איך לבטא את האהבה הזאת בהנצחה".
מי שיזמה את פרויקט ותערוכת "התמונה האחרונה" היא לירון בן יעקב. הוא נולד מתוך אובדן פרטי, אחרי שעמית רגב ז"ל, הבן של בן זוגה יוני וחלק בלתי נפרד ממשפחתה, נהרג בעזה בספטמבר 2025. לאחר מותו של עמית, שהיה לוחם שריון במלא"ר (יחידת מלך האריות בשריון) קיבלה המשפחה תמונה שלו ביציאה מהלחימה, תמונה שהפכה לזיכרון אחרון.
לדברי לירון, "בתוך השכול הבנו עד כמה הזיכרון הציבורי מתמקד ברגע שבו אדם נהרג, בעוד שאנחנו, המשפחות, מבקשות שיזכרו קודם כל איך הוא חי. הכוח של 'התמונה האחרונה', שזו הנצחה שיכולה לעבור מאדם לאדם, ברשתות, בקהילות ובתערוכה הזו - לראשונה גם במרחב הציבורי. מאחורי כל שם ותמונה היה עולם שלם של חיים, וככל שיותר אנשים משתפים ומספרים אותם, כך הזיכרון הזה ממשיך לחיות".
"האדם מאחורי התמונה"
משה סוויל, מנכ"ל עמותת "משפחה אחת" הוסיף: "שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, הזיכרון של הנופלים והנרצחים הוא חלק בלתי נפרד מהחיים של המשפחות, אבל גם מהסיפור של כולנו כחברה. עבור המשפחות יש משמעות גדולה לכך שיזכרו את יקיריהן לא רק דרך נסיבות נפילתם, אלא דרך מי שהם היו בחייהם - הרגעים, החיוך, האנשים שאהבו והחיים שחיו. 'התמונה האחרונה' מאפשרת להביא את הזיכרון האישי הזה אל הציבור הרחב, והמעבר לראשונה מהמרחב הדיגיטלי למרחב הציבורי מאפשר לעוד אלפי אנשים לעצור לרגע, להכיר ולזכור את האדם שמאחורי כל תמונה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו