שלוש שנים אחרי טבח 7 באוקטובר, אירוע "שמחתורה ברעים" מעורר מחלוקת בין משפחות שכולות בשאלה כיצד ראוי לציין את החג במתחם הנובה.
האירוע, שצפוי להתקיים בין 1 ל-3 באוקטובר, יכלול סיפורי הנצחה וגבורה, לימוד, תפילות, ניגונים והקפות שניות. לצד משפחות שרואות בו דרך להמשיך את החיים במקום שבו נגדעו, אחרות טוענות כי שהייה ממושכת וחגיגות במתחם פוגעות בכבוד הנרצחים ובאופיו של אתר ההנצחה.
על פי ההזמנה, האירועים יחלו בלילה שבין חמישי לשישי בסיפורי הנצחה, לימוד וניגונים. ביום שישי צפויות להתקיים תפילות, ובמוצאי שבת מתוכננות הקפות שניות. את האירוע, שהתקיים גם בשנתיים האחרונות, מובילים השנה זנגי ואתי מידד, ממייסדי פורום תקווה, יחד עם משפחות חטופים, משפחות שכולות, ניצולי הנובה ותושבי העוטף.
סיגל קראוניק עטיה, חברת קיבוץ בארי ואלמנתו של אריק קראוניק ז"ל, רבש"ץ הקיבוץ שנפל בקרב ההגנה עליו ב-7 באוקטובר, תומכת בקיום האירוע. לדבריה, היא מכבדת את המשפחות שקשה להן לראותו מתקיים, אך עבורה החזרה למקום נושאת משמעות אחרת.
"אנחנו מכבדים כל הורה וכל משפחה. כל אחד מתמודד עם הכאב בדרכו, ואי אפשר לשפוט מי שלא רוצה להגיע או מי שקשה לו לראות את האירוע מתקיים", אמרה. "אבל מבחינתנו, דווקא במקום שבו נשפך כל כך הרבה דם יהודי, החזרה שלנו, התפילה והשמחה הן ניצחון הרוח על מה שקרה כאן".
לדבריה, התפילה וההקפות אינן באות על חשבון הזיכרון. "אנחנו מגיעים למקום שחשבו שלא תהיה בו תקומה, ועבורנו זו בדיוק התקומה. בטח בחג כמו הושענא רבה. ניסו לפגוע בנו כיהודים, ולכן החיבור ליהדות, לתפילה ולהמשכיות הוא מבחינתנו חלק מהניצחון". היא הוסיפה כי במהלך האירוע יתקיימו גם כינוס, תפילה ואמירת קדיש לזכר הנרצחים.
גם לטענה שלפיה אין מקום לשמחה באתר שבו נרצחו מאות היא משיבה: "מישהו אמר שבאושוויץ לא עושים שמחות. אני מדייקת, באושוויץ מטיילים, ובעוטף יש חיים. פה ימשיכו להיות חיים. אנחנו מכבדים את כל המשפחות השכולות ואת מי שמרגיש אחרת, אבל עבור מי שבוחר לעשות את זה זו שליחות. אותנו לא יעצרו ולא יכבשו".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
מנגד, עומרי נחום, אחיה של נילי נחום ז"ל שנספתה במסיבת הנובה, אומר כי מבחינתו המחלוקת אינה נוגעת לעצם קיומן של תפילות או הקפות, אלא לאופי ולהיקף שהאירוע קיבל.
"גם בשנה שעברה ראינו מה קרה שם. אנשים הגיעו לשבת ולשמחת תורה, פתחו אוהלים, הביאו גנרטורים, אפילו בריכת גומי לילדים, וישנו במתחם שבו אנשים נרצחו", אמר. "מבחינתי זה לא מתאים. אני מבין שיש משפחות שתומכות ורוצה לכבד אותן, אבל יש גם הרבה מאוד משפחות שהדבר הזה קשה להן מאוד. זה לא מקום מגורים ולא אתר קמפינג, אלא מקום שבו נרצחו יקירינו".
נחום מעלה גם שאלות בנוגע לרישוי ולבטיחות האירוע. "לפי מה שנאמר לנו, אין כרגע אישור לאירוע המוני בהיקפים שעליהם מדברים. אנחנו שומעים הערכות של יותר מעשרת אלפים איש, ובמקום כזה קטן, סמוך לגבול ובזמן מלחמה, זה מעלה גם שאלות בטיחותיות קשות. מה קורה אם יש התרעה או ירי? מי אחראי על האירוע, על הפינוי ועל כל מה שבאירוע רגיל עובר דרך הליך רישוי מסודר? אנחנו מרגישים שלא למדנו מספיק מ-7 באוקטובר".
מנגד, יורם יהודאי, אביו של רון יהודאי ז"ל שנרצח במסיבת הנובה, מתנגד לאופן שבו מתקיים האירוע. בימים האחרונים פרסם תיעוד מאירועי השנה שעברה וטען כי במקום הוצבו אוהלים, מכוניות, מנגלים ובריכות מים לילדים, בין שלטי ההנצחה. "זה חולני, זו יריקה בפנים של המשפחות שאיבדו את היקר מכל", כתב.
האם זה נורמלי בעיני מישהו?
שמחת תורה 2025 באתר הנובה,
אוהלים, מכוניות בין שלטי ההנצחה, מנגלים, בריכות מים לילדים.
איפה היה החוק?
והם מתכוונים להגיע שוב בסופ"ש הקרוב.
זה חולני, זו יריקה בפנים של המשפחות שאיבדו את היקר מכל. @newsisrael13@kann_news @N12News @i24NEWS_HE… https://t.co/jnxiFZEa2K pic.twitter.com/m9f0td0Zfp— יורם יהודאי אבא של רון (@YehudaiYor70520) September 27, 2026
יהודאי מבהיר כי התנגדותו אינה בהכרח לעצם קיומן של תפילות או פעולות הנצחה במקום, אלא לאופי השהייה במתחם. "שמים אוהלים, קרוונים, גנרטורים, חגיגה עם לינה במשך 3 ימים ברציפות? במקום אחר של הנצחה זה יתאפשר?", כתב. לדבריו, השנה מתוכננת שהייה ממושכת יותר מזו שהייתה בשנה שעברה. הוא גם טען כי חלק מהמסרים המלווים את האירוע חורגים בעיניו מהנצחה.
בשעות האחרונות הופצו הודעות שלפיהן האירוע בוטל, אך המארגנים מסרו כי הוא יתקיים כמתוכנן. "צר לנו שיש מי שבוחר להפיץ הודעות כזב ולבזות את אירוע ההנצחה המתקיים זו השנה השלישית, בהפקת ובהשתתפות משפחות שכולות, שורדי שבי, פצועים, לוחמים בסדיר ובמילואים, דתיים, חילוניים וכלל ישראל", נמסר מטעמם. לדבריהם, ההשתתפות תהיה ללא תשלום.
קובי סמרנו, אביו של יהונתן סמרנו ז"ל שנרצח בנובה וגופתו נחטפה לעזה, הוא ממארגני האירוע. "זו כבר שנה שלישית ברציפות שאנו ממשיכים את שמחת תורה במתחם רעים", אמר. "במקום שבו קול דמי אחינו זועק אלינו מן האדמה, משם צומחת גבורה, עוצמה ותקומה לאומית. איפה שהמוזיקה נעצרה, אנחנו ממשיכים בשירה, בתפילה ובהקפות".
שלוש שנים אחרי הטבח, גם בתוך מעגלי השכול השונים אין תשובה אחת לשאלה כיצד צריך להיראות מתחם הנובה בימי החג. עבור חלק מהמשפחות מדובר בראש ובראשונה באתר הנצחה שבו נדרשים ריסון ושקט. אחרות מבקשות להנציח דווקא באמצעות חזרה למקום, תפילה והמשכיות. המחלוקת אינה על עצם הזיכרון, אלא על האופן והזמן בו הוחלט על האירועים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו