עבור הילדים שלנו: מעלה אדומים מחכה 30 שנה - הפעם לא נוותר

תחילת שנת 1995. הייתי ילד בן 13. רק חודשים ספורים קודם לכן נחתם הסכם השלום עם ירדן, והיתה תחושה שאנחנו חיים בתוך תקופה היסטורית, שבה מפות משתנות והחלטות גדולות מתקבלות מול העיניים.

אני זוכר היטב את ביקורו של ראש הממשלה יצחק רבין במעלה אדומים. אחרי כמה ימים אבא שלי ואני נעמדנו במצפה ברחוב השופר. הסתכלנו צפון-מערבה, אל הגבעות המשתרעות ממעלה אדומים לכיוון ירושלים. הוא הצביע לעבר הגבעות ואמר לי משפט שנשאר איתי מאז: "בחודשים הקרובים מעלה אדומים תיבנה ותתרחב לאזור הזה". בחודשים הקרובים, הוא אמר. חלפו מאז קצת יותר מכמה וכמה חודשים. למעשה, יותר מ־30 שנה.

רבין היה איש החזון. ב־1994 הוא הנחה את שר השיכון בנימין בן אליעזר להתחיל בתכנון שכונה באזור. בינואר 1995 אישרה ועדת שרים בראשותו המשך בנייה נרחבת במעלה אדומים.

מאז התחלפו ראשי ממשלה וממשלות. ישראל עברה מערכות בחירות, מלחמות, הסכמים ומשברים. כולם תמכו בבנייה בשכונה. אני גדלתי, הקמתי משפחה, הפכתי לאבא ולבסוף לראש העיר שבה גדלתי. אבל הגבעות שעליהן הסתכלתי עם אבא נשארו כפי שהיו.

סיפור של דור

E1 הפכה עבורנו מסימון על מפה לסיפור של דור שלם שמחכה. והשנה, אחרי יותר משלושה עשורים, נדמה היה שסוף־סוף הגענו לרגע. התוכניות אושרו, ובאוגוסט פורסם המכרז הראשון לבניית 1,234 יחידות דיור. ההחלטה המדינית קדמה למערכת הבחירות, ולאחריה התנהל במשך חודשים הליך מקצועי ברמ"י ובמשרד השיכון.

ואז, רגע לפני שניתן להתחיל להגיש הצעות, הורה הייעוץ המשפטי לממשלה לדחות את המכרז בחודש, עד לאחר הבחירות. הייעוץ המשפטי לממשלה מתערב באופן בוטה ופסול והופך לשחקן פוליטי ערב הבחירות. קשה עוד יותר להבין זאת לאחר שבית המשפט המחוזי כבר דחה את הבקשות להקפאת המכרז.

E1 איננה רק תיק משפטי, מכרז או ויכוח מדיני. כשאני מביט כיום באותן גבעות, אני חושב על אבא שלי. אני חושב על הילד בן ה-13 שהאמין ש"בקרוב" פירושו כמה חודשים. ואני חושב על הילדים של מעלה אדומים היום, שרוצים לגדול כאן, להקים כאן משפחה ולמצוא כאן בית.

יותר מ־30 שנה חיכינו. אני לא מתכוון לומר לילדים שלי לחכות עוד "כמה חודשים". לא נוותר. ניאבק בכל כלי שעומד לרשותנו ונבנה ב־E1. עכשיו.

הכותב, גיא יפרח, הוא ראש עיריית מעלה אדומים